headline
 



מדריך צילום



גורמי הצילום, שליטה על כמות האור


לרוב נרצה לקבל תמונה ברורה ומוארת דיה שניתן להבחין בה בפירוט רב. אם כמות האור המשתתפת בתהליך הצילום אינה מספקת, אז תתקבל תמונה חשוכה מידי בה נבלעים פרטים רבים באפלה. מצד שני, אם כמות האור גדולה מידי אז התמונה תהיה בהירה מידי ופרטים רבים יבלעו בתוך אזורים לבנים (תמונה "שרופה").

Light quantity
כמות אור נאותה | כמות אור מועטה | כמות אור רבה

דוגמה לכמויות אור שונות בתמונה


מכאן שכמות האור בתמונה היא קריטית לקבלת תמונה טובה.

קיימים שלושה גורמים במצלמה הקובעים את כמות האור שתתקבל בתמונה: מהירות התריס (או משך זמן החשיפה), גודל פתיחת הצמצם ורגישות חיישני האור.

שלושת גורמים אלו משפיעים על כמות האור הנכנסת למצלמה ויוצרת את התמונה. בעזרת שילוב של שלושתם נקבעת כמות האור. עבור כמות אור רצויה מסוימת תלויים שלושת הגורמים זה בזה. כלומר, שינוי של גורם אחד יגרור שינוי של גורם אחד אחר או של שני הגורמים האחרים כדי לשמור על אותה כמות אור בתמונה.

לשם המחשת הקשר בין גורמי הצילום מקובל להשתמש בדוגמה של זרם מים הממלא דלי. נניח שברצוננו למלא דלי במים עד גובה מסוים. קצב מילוי הדלי תלוי בשלושה גורמים שונים: משך הזמן בו הברז פתוח, גודל פתיחת הברז וצורת הדלי.

אם נחליט למלא את הדלי במים כשהברז פתוח למשך זמן רב, אז נוכל להסתפק בפתיחת ברז קטנה יותר ואו בדלי שצורתו רחבה יותר. כך, למרות שהגדלנו את משך הזמן בו הברז פתוח, עדיין הגיעו המים בדלי עד לאותו גובה רצוי.

אם נחליט שבמשך זמן מילוי הדלי יהיה הברז פתוח פתיחה מלאה, אז נוכל להסתפק במשך זמן מילוי קצר יותר ואו בדלי רחב יותר.

אם נחליט להשתמש בדלי צר מאוד, אז נצטרך לפתוח את הברז למשך זמן קצר יותר ואו בפתיחה קטנה של הברז כדי לקבל גובה מים עד לגובה הנדרש.

בדוגמה של מילוי הדלי במים:
   כמות האור הרצויה על גבי סרט הצילום שקולה לגובה המים (ולא לכמות)
   משך זמן פתיחת הברז שקול למשך זמן פתיחת התריס
   גודל פתיחת הצמצם שקול לגודל פתיחת הברז
   רגישות חיישני האור שקולה לצורת הדלי - רחב או צר

כל אחד משלושת הגורמים שהוזכרו, מלבד ההשפעה על כמות האור, משפיע גם בדרך אחרת על איכות או אופי התמונה המתקבלת. על כך נלמד מייד.

מהירות התריס (או משך זמן חשיפה)


ככל שמהירות תנועת התריס היא גדולה יותר, כך משך זמן החשיפה הוא קצר יותר ומאפשר ל"הקפיא" נושא מצולם הנמצא בתנועה. קיימים שני סוגי תריס: תריס עגול הנפתח על-ידי הזזת חלקיו הצידה או תריס מלבני המורכב משני מסכים הנעים כשבינם נוצר רווח דרכו עובר האור.

Aperture time
1/8 שניה | 1/4 שניה | 1/2 שניה | 1 שניה | 2 שניות

דוגמה למהירויות תריס שונות


נניח שהנושא המצולם נמצא בתנועה מתמדת. מהירות תריס רגילה תחשוף את חיישני האור למשך זמן רב מידי ביחס לתנועה של הנושא המצולם. כך תתקבל מריחה של הנושא המצולם בתמונה. בעיה זו אופיינית כאשר רוצים לצלם בני-אדם או בעלי-חיים הנמצאים בתנועה, כלי רכב הנמצאים בנסיעה, צמח המתנועע ברוח וכו'. התנועה היא בעייתית ומורגשת יותר כאשר היא במישור הדו-מימדי של התמונה, ימינה, שמאלה, מעלה ומטה, מאשר כשהיא מתרחשת קדימה או אחורה, החוצה מהתמונה או אל תוכה. בעיית התנועה רלוונטית גם כשהנושא המצולם הנו דומם אך המצלם אוחז במצלמה בידיים רועדות או שהוא בעצמו נמצא בתנועה יחסית לנושא המצולם. הרי הכול יחסי, כבר אמר איינשטיין.

Shutter time
1/125 | 1/250 | 1/500 | 1/1000 | 1/2000 | 1/4000

דוגמה לערכי מהירות תריס / משך זמן חשיפה שונים


מהירות תריס גבוהה אכן תקפיא את הרגע והתנועה תיקלט בתמונה בצורה חדה יותר וברורה יותר. אך מצד שני מהירות התריס הגבוהה גורמת להקטנת כמות האור הנכנסת למצלמה. התמונה תהא חשוכה יותר ויותר ככל שמהירות התריס גדלה.

כדי בכל זאת לשמור על כמות אור מספקת ליצירת תמונה בהירה יש לשנות את אחד או שני גורמי הצילום האחרים.

מהירות התריס נמצאת ביחס ישר הפוך לכמות האור הנכנסת למצלמה. כלומר, הגדלה של מהירות התריס פי שניים תקטין את משך זמן החשיפה פי שניים ולכן תקטין גם את כמות האור פי שניים.

קל יותר להבין את גורם מהירות התריס כגורם של משך זמן החשיפה. מסיבה זו מקובל להתייחס לערכי משך זמן החשיפה ולא לערכי מהירות. השליטה על זמן החשיפה היא בחירת ערך מתוך מספר ערכים בדידים אפשריים. הרשימה מאפשרת הכפלה בקירוב של משך זמן החשיפה (פי שניים, פי ארבע, פי שמונה וכו') או חלוקה בקירוב של משך זמן החשיפה (לחצי, לרבע, לשמינית וכו') לפי הצורך.

ערכים אופייניים לזמן החשיפה הם (ביחידות של שנייה אחת):

30", 25", 20", 15", 13", 10", 8", 6", 5", 4", 3"2, 2"5, 2", 1"6 , 1"3, 1", 0"8, 0"6, 0"5, 0"4, 0"3, 1/4, 1/5, 1/6, 1/8, 1/10, 1/13, 1/15, 1/20, 1/25, 1/30, 1/40, 1/50, 1/60, 1/80, 1/100, 1/125, 1/160, 1/200, 1/250, 1/320, 1/400, 1/500, 1/640, 1/800, 1/1000, 1/1250, 1/1600, 1/2000, 1/2500, 1/3200, 1/4000

הערה: סימון הגרשיים מחליף את הנקודה העשרונית. כך למשל, 0"5 הוא 0.5, כלומר חצי שנייה ו- 13" הוא 13, כלומר 13 שניות. המספר 1/400 הוא החלק ה- 400 משניה אחת.

בהדגשה מסומנים ערכים היוצרים סדרה הנדסית בה כל ערך הנו (בקירוב) כפולה של שניים של הערך שלפניו בסדרה.

כפי שנראה בהמשך, גם בשני גורמי הצילום האחרים הערכים האפשריים הם כאלו הנותנים הכפלה או חלוקה של כמות האור בשניים (בקירוב). כך ניתן יהיה בקלות לשנות גורם צילום אחד ולהתאים את האחרים באופן כזה שכמות האור בתמונה תישאר קבועה ותתקבל תמונה לא חשוכה מידי ולא בהירה מידי.

בשילוב עם מפתח צמצם גדול ניתן להקטין את מהירות התריס מבלי לשנות את כמות האור שבתמונה. עדשה המאפשרת תנועת תריס מהירה מאוד בשילוב עם מפתח צמצם גדול נקראת עדשה "מהירה". עדשה "מהירה" היא איכותית יותר מעדשה "איטית" ומאפשר להנציח ולהקפיא תנועה בתחום של שבריר שנייה אחת.

קיימים שני מבני תריס שונים: תריס בצורת משטח המוזז בקו ישר ותריס הנפתח על-ידי הזזת לוחיות מפרקיות קטנות בדומה למבנה הצמצם.

בדוגמה האחרונה מהירות התריס הוכפלה פי 2 בכל פעם ומפתח הצמצם הוקטנה בהתאמה. התמונה הראשונה צולמה עם מהירות תריס של 1/125 ומפתח צמצם של 22 בעוד שהתמונה האחרונה צולמה עם מהירות תריס של 1/4000 ומפתח צמצם של 4. כלומר, מהירות התריס בתמונה האחרונה הוכפלה פי 32 והקטינה את כמות האור הנכנס פי 32. כדי לפצות על אבדן כמות האור שונה גודל מפתח הצמצם מ- 22 ל-4. מדוע שינוי זה של הצמצם מכפיל בחזרה את כמות האור פי 32? על כך מיד בפרק הבא.

מפתח הצמצם


פתח הצמצם הנו עגול בקירוב בצורתו. כשמו כן הוא, הצמצם תפקידו לצמצם (או לחילופין להרחיב) את פתח הנקב דרכו נכנס האור למצלמה. מבנה הצמצם דומה למבנה התריס העגול, אך הוא, להבדיל, נשאר פתוח למשך כל זמן הצילום.

Aperture size
סגור | 29 | 20 | 14 | 10 | 7.1 | 5.7 | 3.5 | 2.5

דוגמה לפתחי צמצם שונים


ככל שפתח הצמצם קטן יותר כך מוגבל האור הנכנס למצלמה להיות אחיד יותר. סגירה של הצמצם יותר ויותר תתבטא בתמונה ממוקדת, חדה וברורה בטווח צילום רחב יותר. פתיחה גדולה של הצמצם מאפשרת רק לטווח צר להיות ממוקד כשכל השאר אינו ממוקד ונראה מטושטש בתמונה. צילום זה מאפשר להבליט את נושא הצילום על פני הרקע המטושטש.

Aperture example
5.8 | 8 | 11 | 16 | 22 | 32

דוגמה לערכי מפתח צמצם שונים


במילים אחרות, מפתח הצמצם משפיע על עומק שדה הצילום. מפתח קטן – עומק שדה צילום רחב, מפתח גדול – עומק שדה צילום צר.

ניתן להבחין בדוגמה שלעיל שבמפתח רחב (f –number קטן , הערכים מתחת לתמונה הם ערכי f-number שונים) רק הפרח שבמרכז התמונה ממוקד וכל הרקע מחוץ לטווח המיקוד. ככל שמקטינים את מפתח הצמצם (f-number הולך וגדל) הרקע הולך ונהיה ממוקד יותר וחד יותר. תחילה החלק השמאלי שבתמונה עם העלווה הקרובה ולבסוף גם החלק הימני של התמונה עם העלווה הרחוקה.

הערה: התמונות שלעיל צולמו עם מפתחי צמצם שונים ועם זמן חשיפה שונה עבור כל מפתח צמצם כדי לקבל כמות אור שווה בכל התמונות.

בתמונות בהם נושא הצילום הוא בעל עומק יתכן ונרצה שטווח רחב יותר יהיה ממוקד. לכן נשתמש בפתיחת צמצם קטנה יותר. תפקידו העיקרי של הצמצם הוא בהשגת תמונה בעל עומק שדה משתנה. עומק השדה המתקבל תלוי ביחס שבין מוקד העדשה (המסומן רבות כ- f) לבין גודל מפתח הצמצם. יחס זה מכונה מספר ה-f (f-number) והוא מסומן כ- f/#, כאשר את הסימן # יחליף היחס בין אורך המוקד לקוטר מפתח הצמצם. מספר זה, ה- f-number, הוא יחס בין שני מספרים והוא חסר יחידות.

ערכים אופייניים ל- f-number הם:

3.5, 4.0, 4.5, 5.0, 5.6, 6.3, 7.1, 8.0, 9.0, 10, 11, 13, 14, 16, 18, 20, 22, 25, 29,

נבהיר שוב, המספרים מציינים את היחס בין אורך המוקד של העדשה ובין קוטר מפתח הצמצם. עבור עדשה באורך מוקד קבוע מבטאים הערכים שלעיל את אחד חלקי גודלו של קוטר הצמצם. נזכיר ששטח עיגול מחושב לפי הנוסחה:

r2 x Π

כאשר r מציין את רדיוס המעגל שהוא מחצית הקוטר. המספר Πהוא קבוע ולכן ניתן להשמיט אותו כאשר אנחנו באים לבדוק רק את היחס בין שני מספרים (כלומר, פי כמה כל ערך יותר קטן או יותר גדול מהערך שלפניו או אחריו). אם נחשב את ערכי r2 המתקבלים מערכי ה- f-number שניתנו קודם נקבל את הערכים הבאים המבטאים את היחס בין כמויות האור:

3, 4, 5, 6, 8, 10, 12, 16, 20, 25, 30, 42, 49, 64, 81, 100, 121, 156, 210

הערכים הם מעוגלים לערך השלם הקרוב ביותר. בהדגשה מסומנת, לצורך הדגמה בלבד, סדרה הנדסית בה כל ערך הוא בקירוב כפולה של הערך שלפניו. מכיוון שהמספרים מבטאים את היחס בין אחד חלקי קוטר הצמצם הם מבטאים יחס הפוך של גודל פתיחת הצמצם. כלומר הערך 5 שייך למפתח גדול יותר מהערך 10. ככל שערכו של ה- f-number גדול יותר כך מפתח הצמצם קטן יותר (ועומק השדה רחב יותר).

הערה: ערכו של מוקד העדשה אינו בהכרח קבוע. למשל, בעת ביצוע זום משתנה ערכו של מוקד העדשה והוא הולך וגדל ככל שהזום גדל. ברוב העדשות ערכו הקטן ביותר האפשרי של f-number יגדל עם הגדלת הזום.

ככל שהערך הקטן האפשרי של f-number הנו גדול יותר העדשה נחשבת לפחות "טובה". ככל שהיחס המבוטא על-ידי ה- f-number הוא קטן יותר משמעו שמפתח הצמצם הוא גדול יותר וכך יותר אור נכנס לתוך המצלמה. שינוי לעבר מפתח צמצם גדול מאפשר להגדיל את מהירות התריס ובכך להקטין את משך זמן החשיפה כדי לשמור על אותה כמות אור רצויה. לכן, עדשה המסוגלת להגיע לערכי f-number קטנים מוגדרת "עדשה מהירה" – עדשה בה ניתן לצלם עם יחס מפתח צמצם קטן ומהירות תריס גדולה. עדשה שאינה מאפשר לפצות על מהירות תריס גבוהה בעזרת יחס מפתח צמצם גדול נקראת "עדשה איטית". ככל שהעדשה מהירה יותר כך פחות נושפע מתנועה בתמונה ותתקבל הקפאת רגע בזמן באופן חד וברור יותר ולא מריחה של התמונה בזמן.

כפי שהוזכר כבר קודם, הקטנה של גודל הצמצם משמעה הקטנה של כמות האור הנכנסת למצלמה, והתמונה עלולה להיות חשוכה מידי. כדי בכל זאת לשמור על כמות אור מספקת ליצירת תמונה בהירה יש לשנות את אחד או שני גורמי הצילום האחרים.

רגישות סרט הצילום


במצלמות המצלמות על גבי סרט צילום ניתן היה להשתמש בסרטי צילום עם דרגות שונות של רגישות לאור. בעבר דורגו סרטי הצילום ביחידות של ASA, כיום מדורגת הרגישות לאור ביחידות של ISO. ככל שמספר ה- ISO גבוה יותר כך סרט הצילום רגיש יותר לאור.

בתנאי תאורה גרועים כמות האור הנכנסת למצלמה יורדת באופן משמעותי. כדי לפצות על ירידה זו ניתן להקטין את מהירות התריס ואו להגדיל את גודל פתח הצמצם. אך שינוי גורמים אלו עלול לפגוע באיכות התמונה, לגרום למריחה של התנועה ואו לגרום לטווח צילום ממוקד צר מידי.

בצילום בתנאי חושך כמעט מוחלט עלול שינוי גורמים אלו. שלא לעזור כלל בהבהרת התמונה.

דרך אחרת היא להשתמש בסרט צילום הרגיש יותר לאור. כך שלמרות שכמות האור הנכנסת למצלמה קטנה, עדיין היא תהיה מספקת כדי ליצור תמונה בהירה.

iso
100 | 200 | 400 | 800 | 1600 | 3200 | 6400

דוגמה לערכי רגישות אור שונים


התמונות שלעיל צולמו בשעת ערב מאוחרת כשהכול כבר החשיך סביב.

אך להגדלת רגישות סרט הצילום לאור יש גם חיסרון. ככל שסרט הצילום רגיש יותר לאור מתקבלת בתמונה תופעה הנקראת גרעיניות. תופעת הגרעיניות היא הופעתן של נקודות קטנטנות לבנות מרוחות בתמונה הגורמים לטשטושה.

במצלמה דיגיטלית מחליפים חיישני אור את סרט הצילום. גם בחיישני האור ניתן לשנות את רגישות תגובתן לאור הפוגע בהם. גם בחיישנים הדיגיטליים מתקבלת אותה תופעה של הפרע בתמונה, בצורת רעש דיגיטלי, כאשר רגישותן לאור מוגדלת.

Digital noise
100 | 6400

דוגמה לתופעת הרעש הדיגיטלי


בדוגמה שלעיל מופיע קטע מוגדל משתי תמונות עם שני ערכים שונים של רגישות החיישנים הדיגיטליים לאור. אחת צולמה בצהרי היום המוארים והשנייה בשעת ערב חשוכה.

ערכים אופייניים לרגישות סרט-צילום או חיישנים דיגיטליים לאור הם:

100, 200, 400, 800, 1600

סיכום של שלושת גורמי הצילום


נסכם בטבלה את שלושת גורמי הצילום:

גורם צילוםשימוש
מהירות התריסהקפאה של תנועה עם מהירות תריס גדולה
גודל יחס מפתח צמצםשינוי רוחב טווח המיקוד להדגשת נושא התמונה
רגישות לאורמאפשר צילום בתנאי תאורה גרועים

הערכים הנכונים לכל גורם יבחרו בהתאם לסצנת הצילום.

למשל, צילום של אדם בתנועה ידרוש מהירות תריס גבוה בעדיפות ראשונה ופיצוי על הקטנת כמות האור בעזרת הגדלת פתח הצמצם. כך הקפאנו את התנועה של נושא הצילום על חשבון טשטוש גדול יותר של הרקע.

לעומת זאת, צילום תקריב של פרח דומם ידרוש גודל פתח צמצם קטן יותר כדי להכניס לתוך אזור המיקוד את כל מבנה הפרח. כפיצוי על הקטנת כמות האור נקטין את מהירות התריס, כך שמשך זמן החשיפה יהיה ארוך יותר. החיסרון הוא בכך שאם הצילום לא נעשה בעזרת חצובה או אם תהיה תנועה קטנה של הפרח, בגלל רוח למשל, תתקבל תמונה מרוחה של הפרח.

בתנאי תאורה גרועים נעדיף לפעמים להגדיל את הרגישות לאור בגלל ששינוי הגורמים האחרים עלול לפגוע בצילום בצורה משמעותית יותר.

[לפרק הקודם | לפרק הבא]

[ מבנה המצלמה | גורמי הצילום | הרכבת התמונה | חצובה ומייצב תמונה | P&S לעומת DSLR | סוגי קבצים | צילום HDR | צילום פנורמי | עריכת תמונה ]