מדריך צילום

מבוא

לפני קריאת מדריך זה מומלץ לקרוא על ההיסטוריה של המצאת המצלמה.

במדריך זה נכיר לעומק את אפשרויות משתני הצילום, נלמד על מבנה המצלמה, על יכולותיה של המצלמה ועל שיטות צילום שונות.

    מבנה המצלמה
    גורמי הצילום, שליטה על כמות האור
    הרכבת התמונה (קומפוזיציה)
    חצובה ומייצב תמונה
    P&S לעומת DSLR
    סוגי קבצים
    צילום HDR
    צילום פנורמי
    עריכת התמונה

מבנה המצלמה

הליבה של פעולת הצילום היא חשיפת מצע חומר כימי הרגיש לאור לנושא הצילום כשהוא מואר. המצלמה פועלת בבסיסה באופן דומה לפעולת העין. לכן נסקור קודם בקצרה את פעולת העין האנושית. מבנה העין כולל אישון שהנו פתח עגול שחור וקטן שדרכו חודר האור שבחוץ אל תוך חלל גלגל העין. פתח האישון אוטומטית מתרחב וגדל בחשיכה כדי לאפשר לכמות גדולה יותר של אור להיכנס פנימה. לחילופין במקרה של אור חזק האישון אוטומטית מצטמצם וקטן כדי להגביל את כמות האור הנכנסת פנימה אל תוך חלל גלגל העין. ללא כניסה של אור לגלגל העין לא תיווצר תמונה.

מבנה העין האנושית

כמות האור המעטה שמצליחה להיכנס דרך אישון העין פוגעת בדופן הפנימי של גלגל העין, הרשתית, לאחר שעברה גם דרך עדשת העין. עדשת העין גורמת לקרני האור הנכנסים להתכנס לתוך אזור מצומצם ברשתית העין הנמצא במרחק הקרוב לערך של מוקד העדשה. כך קרני האור הפוגעים ברשתית מקרינים עליה את דמות הנושא החיצוני כשהוא ממוקד היטב, אבל הפוך.

הרשתית מכילה רשת צפופה של עצבים הרגישים לאור. הם מתרגמים את גלי האור הפוגעים בהם לאותות חשמליים זעירים הנשלחים למוח. במוח מפוענחים אותם אותות חשמליים זעירים לכדי תמונה אחת. בניגוד למצלמה התמונה המתורגמת במוח נוצרת מזוג אמצעי צילום - זוג העיניים. המוח גם הופך בחזרה את התמונה, כך שהצד העליון של הנושא הנראה הנמצא למעלה יראה לצופה גם כצד העליון בתמונה. כך תפישת המציאות על-ידי הראייה תואמת את המציאות.

המצלמה פועלת באופן דומה. במקום אישון קיים פתח קטן הנקרא צמצם. הצמצם נפתח או נסגר כדי להגדיל או כדי להקטין בהתאמה את כמות האור הנכנסת למצלמה.

לפני הצמצם נמצאת עדשה (או מערך של עדשות) המרכזת את גלי האור המגיעות אליה לאזור קטן בתוך המצלמה בו נמצא סרט הצילום במצלמה רגילה או חיישני אור אלקטרוניים במצלמה הדיגיטלית.

מבנה המצלמה

מכיוון שהמצלמה מצלמת תמונות המקפיאות את הרגע נדרש תריס שיאפשר להגביל את משך זמן הצילום.

בפרק הבא נלמד כיצד שינוי גורמי הצילום משנה את התמונה המתקבלת בתהליך הצילום.

גורמי הצילום, שליטה על כמות האור

לרוב נרצה לקבל תמונה ברורה ומוארת דיה שניתן להבחין בה בפירוט רב. אם כמות האור המשתתפת בתהליך הצילום אינה מספקת, אז תתקבל תמונה חשוכה מידי בה נבלעים פרטים רבים באפלה. מצד שני, אם כמות האור גדולה מידי אז התמונה תהיה בהירה מידי ופרטים רבים יבלעו בתוך אזורים לבנים (תמונה "שרופה").


כמות אור נאותה | כמות אור מועטה | כמות אור רבה

דוגמה לכמויות אור שונות בתמונה

מכאן שכמות האור בתמונה היא קריטית לקבלת תמונה טובה.

קיימים שלושה גורמים במצלמה הקובעים את כמות האור שתתקבל בתמונה: מהירות התריס (או משך זמן החשיפה), גודל פתיחת הצמצם ורגישות חיישני האור.

שלושת גורמים אלו משפיעים על כמות האור הנכנסת למצלמה ויוצרת את התמונה. בעזרת שילוב של שלושתם נקבעת כמות האור. עבור כמות אור רצויה מסוימת תלויים שלושת הגורמים זה בזה. כלומר, שינוי של גורם אחד יגרור שינוי של גורם אחד אחר או של שני הגורמים האחרים כדי לשמור על אותה כמות אור בתמונה.

לשם המחשת הקשר בין גורמי הצילום מקובל להשתמש בדוגמה של זרם מים הממלא דלי. נניח שברצוננו למלא דלי במים עד גובה מסוים. קצב מילוי הדלי תלוי בשלושה גורמים שונים: משך הזמן בו הברז פתוח, גודל פתיחת הברז וצורת הדלי.

אם נחליט למלא את הדלי במים כשהברז פתוח למשך זמן רב, אז נוכל להסתפק בפתיחת ברז קטנה יותר ואו בדלי שצורתו רחבה יותר. כך, למרות שהגדלנו את משך הזמן בו הברז פתוח, עדיין הגיעו המים בדלי עד לאותו גובה רצוי.

אם נחליט שבמשך זמן מילוי הדלי יהיה הברז פתוח פתיחה מלאה, אז נוכל להסתפק במשך זמן מילוי קצר יותר ואו בדלי רחב יותר.

אם נחליט להשתמש בדלי צר מאוד, אז נצטרך לפתוח את הברז למשך זמן קצר יותר ואו בפתיחה קטנה של הברז כדי לקבל גובה מים עד לגובה הנדרש.

בדוגמה של מילוי הדלי במים:

	כמות האור הרצויה על גבי סרט הצילום שקולה לגובה המים (ולא לכמות)
	משך זמן פתיחת הברז שקול למשך זמן פתיחת התריס
	גודל פתיחת הצמצם שקול לגודל פתיחת הברז
	רגישות חיישני האור שקולה לצורת הדלי - רחב או צר

כל אחד משלושת הגורמים שהוזכרו, מלבד ההשפעה על כמות האור, משפיע גם בדרך אחרת על איכות או אופי התמונה המתקבלת. על כך נלמד מייד.

מהירות התריס (או משך זמן חשיפה)

ככל שמהירות תנועת התריס היא גדולה יותר, כך משך זמן החשיפה הוא קצר יותר ומאפשר ל"הקפיא" נושא מצולם הנמצא בתנועה. קיימים שני סוגי תריס: תריס עגול הנפתח על-ידי הזזת חלקיו הצידה או תריס מלבני המורכב משני מסכים הנעים כשבינם נוצר רווח דרכו עובר האור.


1/8 שניה | 1/4 שניה | 1/2 שניה | 1 שניה | 2 שניות

דוגמה למהירויות תריס שונות

נניח שהנושא המצולם נמצא בתנועה מתמדת. מהירות תריס רגילה תחשוף את חיישני האור למשך זמן רב מידי ביחס לתנועה של הנושא המצולם. כך תתקבל מריחה של הנושא המצולם בתמונה. בעיה זו אופיינית כאשר רוצים לצלם בני-אדם או בעלי-חיים הנמצאים בתנועה, כלי רכב הנמצאים בנסיעה, צמח המתנועע ברוח וכו'. התנועה היא בעייתית ומורגשת יותר כאשר היא במישור הדו-מימדי של התמונה, ימינה, שמאלה, מעלה ומטה, מאשר כשהיא מתרחשת קדימה או אחורה, החוצה מהתמונה או אל תוכה. בעיית התנועה רלוונטית גם כשהנושא המצולם הנו דומם אך המצלם אוחז במצלמה בידיים רועדות או שהוא בעצמו נמצא בתנועה יחסית לנושא המצולם. הרי הכול יחסי, כבר אמר איינשטיין.


1/125 | 1/250 | 1/500 | 1/1000 | 1/2000 | 1/4000

דוגמה לערכי מהירות תריס / משך זמן חשיפה שונים

מהירות תריס גבוהה אכן תקפיא את הרגע והתנועה תיקלט בתמונה בצורה חדה יותר וברורה יותר. אך מצד שני מהירות התריס הגבוהה גורמת להקטנת כמות האור הנכנסת למצלמה. התמונה תהא חשוכה יותר ויותר ככל שמהירות התריס גדלה.

כדי בכל זאת לשמור על כמות אור מספקת ליצירת תמונה בהירה יש לשנות את אחד או שני גורמי הצילום האחרים.

מהירות התריס נמצאת ביחס ישר הפוך לכמות האור הנכנסת למצלמה. כלומר, הגדלה של מהירות התריס פי שניים תקטין את משך זמן החשיפה פי שניים ולכן תקטין גם את כמות האור פי שניים.

קל יותר להבין את גורם מהירות התריס כגורם של משך זמן החשיפה. מסיבה זו מקובל להתייחס לערכי משך זמן החשיפה ולא לערכי מהירות. השליטה על זמן החשיפה היא בחירת ערך מתוך מספר ערכים בדידים אפשריים. הרשימה מאפשרת הכפלה בקירוב של משך זמן החשיפה (פי שניים, פי ארבע, פי שמונה וכו') או חלוקה בקירוב של משך זמן החשיפה (לחצי, לרבע, לשמינית וכו') לפי הצורך.

ערכים אופייניים לזמן החשיפה הם (ביחידות של שנייה אחת):

30", 25", 20", 15", 13", 10", 8", 6", 5", 4", 3"2, 2"5, 2", 1"6 , 1"3, 1", 0"8, 0"6, 0"5, 0"4, 0"3, 1/4, 1/5, 1/6, 1/8, 1/10, 1/13, 1/15, 1/20, 1/25, 1/30, 1/40, 1/50, 1/60, 1/80, 1/100, 1/125, 1/160, 1/200, 1/250, 1/320, 1/400, 1/500, 1/640, 1/800, 1/1000, 1/1250, 1/1600, 1/2000, 1/2500, 1/3200, 1/4000
הערה: סימון הגרשיים מחליף את הנקודה העשרונית. כך למשל, 0"5 הוא 0.5, כלומר חצי שנייה ו- 13" הוא 13, כלומר 13 שניות. המספר 1/400 הוא החלק ה- 400 משניה אחת.

בהדגשה מסומנים ערכים היוצרים סדרה הנדסית בה כל ערך הנו (בקירוב) כפולה של שניים של הערך שלפניו בסדרה.

כפי שנראה בהמשך, גם בשני גורמי הצילום האחרים הערכים האפשריים הם כאלו הנותנים הכפלה או חלוקה של כמות האור בשניים (בקירוב). כך ניתן יהיה בקלות לשנות גורם צילום אחד ולהתאים את האחרים באופן כזה שכמות האור בתמונה תישאר קבועה ותתקבל תמונה לא חשוכה מידי ולא בהירה מידי.

בשילוב עם מפתח צמצם גדול ניתן להקטין את מהירות התריס מבלי לשנות את כמות האור שבתמונה. עדשה המאפשרת תנועת תריס מהירה מאוד בשילוב עם מפתח צמצם גדול נקראת עדשה "מהירה". עדשה "מהירה" היא איכותית יותר מעדשה "איטית" ומאפשר להנציח ולהקפיא תנועה בתחום של שבריר שנייה אחת.

קיימים שני מבני תריס שונים: תריס בצורת משטח המוזז בקו ישר ותריס הנפתח על-ידי הזזת לוחיות מפרקיות קטנות בדומה למבנה הצמצם.

בדוגמה האחרונה מהירות התריס הוכפלה פי 2 בכל פעם ומפתח הצמצם הוקטנה בהתאמה. התמונה הראשונה צולמה עם מהירות תריס של 1/125 ומפתח צמצם של 22 בעוד שהתמונה האחרונה צולמה עם מהירות תריס של 1/4000 ומפתח צמצם של 4. כלומר, מהירות התריס בתמונה האחרונה הוכפלה פי 32 והקטינה את כמות האור הנכנס פי 32. כדי לפצות על אבדן כמות האור שונה גודל מפתח הצמצם מ- 22 ל-4. מדוע שינוי זה של הצמצם מכפיל בחזרה את כמות האור פי 32? על כך מיד בפרק הבא.

מפתח הצמצם

פתח הצמצם הנו עגול בקירוב בצורתו. כשמו כן הוא, הצמצם תפקידו לצמצם (או לחילופין להרחיב) את פתח הנקב דרכו נכנס האור למצלמה. מבנה הצמצם דומה למבנה התריס העגול, אך הוא, להבדיל, נשאר פתוח למשך כל זמן הצילום.


סגור | 29 | 20 | 14 | 10 | 7.1 | 5.7 | 3.5 | 2.5

דוגמה לפתחי צמצם שונים

ככל שפתח הצמצם קטן יותר כך מוגבל האור הנכנס למצלמה להיות אחיד יותר. סגירה של הצמצם יותר ויותר תתבטא בתמונה ממוקדת, חדה וברורה בטווח צילום רחב יותר. פתיחה גדולה של הצמצם מאפשרת רק לטווח צר להיות ממוקד כשכל השאר אינו ממוקד ונראה מטושטש בתמונה. צילום זה מאפשר להבליט את נושא הצילום על פני הרקע המטושטש.


5.8 | 8 | 11 | 16 | 22 | 32

דוגמה לערכי מפתח צמצם שונים

במילים אחרות, מפתח הצמצם משפיע על עומק שדה הצילום. מפתח קטן – עומק שדה צילום רחב, מפתח גדול – עומק שדה צילום צר.

ניתן להבחין בדוגמה שלעיל שבמפתח רחב (f –number קטן , הערכים מתחת לתמונה הם ערכי f-number שונים) רק הפרח שבמרכז התמונה ממוקד וכל הרקע מחוץ לטווח המיקוד. ככל שמקטינים את מפתח הצמצם (f-number הולך וגדל) הרקע הולך ונהיה ממוקד יותר וחד יותר. תחילה החלק השמאלי שבתמונה עם העלווה הקרובה ולבסוף גם החלק הימני של התמונה עם העלווה הרחוקה.

הערה: התמונות שלעיל צולמו עם מפתחי צמצם שונים ועם זמן חשיפה שונה עבור כל מפתח צמצם כדי לקבל כמות אור שווה בכל התמונות.

בתמונות בהם נושא הצילום הוא בעל עומק יתכן ונרצה שטווח רחב יותר יהיה ממוקד. לכן נשתמש בפתיחת צמצם קטנה יותר. תפקידו העיקרי של הצמצם הוא בהשגת תמונה בעל עומק שדה משתנה. עומק השדה המתקבל תלוי ביחס שבין מוקד העדשה (המסומן רבות כ- f) לבין גודל מפתח הצמצם. יחס זה מכונה מספר ה-f (f-number) והוא מסומן כ- f/#, כאשר את הסימן # יחליף היחס בין אורך המוקד לקוטר מפתח הצמצם. מספר זה, ה- f-number, הוא יחס בין שני מספרים והוא חסר יחידות.

ערכים אופייניים ל- f-number הם:

3.5, 4.0, 4.5, 5.0, 5.6, 6.3, 7.1, 8.0, 9.0, 10, 11, 13, 14, 16, 18, 20, 22, 25, 29,
נבהיר שוב, המספרים מציינים את היחס בין אורך המוקד של העדשה ובין קוטר מפתח הצמצם. עבור עדשה באורך מוקד קבוע מבטאים הערכים שלעיל את אחד חלקי גודלו של קוטר הצמצם. נזכיר ששטח עיגול מחושב לפי הנוסחה:

r² x Π
כאשר r מציין את רדיוס המעגל שהוא מחצית הקוטר. המספר Πהוא קבוע ולכן ניתן להשמיט אותו כאשר אנחנו באים לבדוק רק את היחס בין שני מספרים (כלומר, פי כמה כל ערך יותר קטן או יותר גדול מהערך שלפניו או אחריו). אם נחשב את ערכי r² המתקבלים מערכי ה- f-number שניתנו קודם נקבל את הערכים הבאים המבטאים את היחס בין כמויות האור:

3, 4, 5, 6, 8, 10, 12, 16, 20, 25, 30, 42, 49, 64, 81, 100, 121, 156, 210
הערכים הם מעוגלים לערך השלם הקרוב ביותר. בהדגשה מסומנת, לצורך הדגמה בלבד, סדרה הנדסית בה כל ערך הוא בקירוב כפולה של הערך שלפניו. מכיוון שהמספרים מבטאים את היחס בין אחד חלקי קוטר הצמצם הם מבטאים יחס הפוך של גודל פתיחת הצמצם. כלומר הערך 5 שייך למפתח גדול יותר מהערך 10. ככל שערכו של ה- f-number גדול יותר כך מפתח הצמצם קטן יותר (ועומק השדה רחב יותר).

הערה: ערכו של מוקד העדשה אינו בהכרח קבוע. למשל, בעת ביצוע זום משתנה ערכו של מוקד העדשה והוא הולך וגדל ככל שהזום גדל. ברוב העדשות ערכו הקטן ביותר האפשרי של f-number יגדל עם הגדלת הזום.

ככל שהערך הקטן האפשרי של f-number הנו גדול יותר העדשה נחשבת לפחות "טובה". ככל שהיחס המבוטא על-ידי ה- f-number הוא קטן יותר משמעו שמפתח הצמצם הוא גדול יותר וכך יותר אור נכנס לתוך המצלמה. שינוי לעבר מפתח צמצם גדול מאפשר להגדיל את מהירות התריס ובכך להקטין את משך זמן החשיפה כדי לשמור על אותה כמות אור רצויה. לכן, עדשה המסוגלת להגיע לערכי f-number קטנים מוגדרת "עדשה מהירה" – עדשה בה ניתן לצלם עם יחס מפתח צמצם קטן ומהירות תריס גדולה. עדשה שאינה מאפשר לפצות על מהירות תריס גבוהה בעזרת יחס מפתח צמצם גדול נקראת "עדשה איטית". ככל שהעדשה מהירה יותר כך פחות נושפע מתנועה בתמונה ותתקבל הקפאת רגע בזמן באופן חד וברור יותר ולא מריחה של התמונה בזמן.

כפי שהוזכר כבר קודם, הקטנה של גודל הצמצם משמעה הקטנה של כמות האור הנכנסת למצלמה, והתמונה עלולה להיות חשוכה מידי. כדי בכל זאת לשמור על כמות אור מספקת ליצירת תמונה בהירה יש לשנות את אחד או שני גורמי הצילום האחרים.

רגישות סרט הצילום

במצלמות המצלמות על גבי סרט צילום ניתן היה להשתמש בסרטי צילום עם דרגות שונות של רגישות לאור. בעבר דורגו סרטי הצילום ביחידות של ASA, כיום מדורגת הרגישות לאור ביחידות של ISO. ככל שמספר ה- ISO גבוה יותר כך סרט הצילום רגיש יותר לאור.

בתנאי תאורה גרועים כמות האור הנכנסת למצלמה יורדת באופן משמעותי. כדי לפצות על ירידה זו ניתן להקטין את מהירות התריס ואו להגדיל את גודל פתח הצמצם. אך שינוי גורמים אלו עלול לפגוע באיכות התמונה, לגרום למריחה של התנועה ואו לגרום לטווח צילום ממוקד צר מידי.

בצילום בתנאי חושך כמעט מוחלט עלול שינוי גורמים אלו. שלא לעזור כלל בהבהרת התמונה.

דרך אחרת היא להשתמש בסרט צילום הרגיש יותר לאור. כך שלמרות שכמות האור הנכנסת למצלמה קטנה, עדיין היא תהיה מספקת כדי ליצור תמונה בהירה.


100 | 200 | 400 | 800 | 1600 | 3200 | 6400

דוגמה לערכי רגישות אור שונים

התמונות שלעיל צולמו בשעת ערב מאוחרת כשהכול כבר החשיך סביב.

אך להגדלת רגישות סרט הצילום לאור יש גם חיסרון. ככל שסרט הצילום רגיש יותר לאור מתקבלת בתמונה תופעה הנקראת גרעיניות. תופעת הגרעיניות היא הופעתן של נקודות קטנטנות לבנות מרוחות בתמונה הגורמים לטשטושה.

במצלמה דיגיטלית מחליפים חיישני אור את סרט הצילום. גם בחיישני האור ניתן לשנות את רגישות תגובתן לאור הפוגע בהם. גם בחיישנים הדיגיטליים מתקבלת אותה תופעה של הפרע בתמונה, בצורת רעש דיגיטלי, כאשר רגישותן לאור מוגדלת.


100 | 6400

דוגמה לתופעת הרעש הדיגיטלי

בדוגמה שלעיל מופיע קטע מוגדל משתי תמונות עם שני ערכים שונים של רגישות החיישנים הדיגיטליים לאור. אחת צולמה בצהרי היום המוארים והשנייה בשעת ערב חשוכה.

ערכים אופייניים לרגישות סרט-צילום או חיישנים דיגיטליים לאור הם:

100, 200, 400, 800, 1600

סיכום של שלושת גורמי הצילום

נסכם בטבלה את שלושת גורמי הצילום:

גורם צילום	שימוש
מהירות התריס	הקפאה של תנועה עם מהירות תריס גדולה
גודל יחס מפתח צמצם	שינוי רוחב טווח המיקוד להדגשת נושא התמונה
רגישות לאור	מאפשר צילום בתנאי תאורה גרועים

הערכים הנכונים לכל גורם יבחרו בהתאם לסצנת הצילום.

למשל, צילום של אדם בתנועה ידרוש מהירות תריס גבוה בעדיפות ראשונה ופיצוי על הקטנת כמות האור בעזרת הגדלת פתח הצמצם. כך הקפאנו את התנועה של נושא הצילום על חשבון טשטוש גדול יותר של הרקע.

לעומת זאת, צילום תקריב של פרח דומם ידרוש גודל פתח צמצם קטן יותר כדי להכניס לתוך אזור המיקוד את כל מבנה הפרח. כפיצוי על הקטנת כמות האור נקטין את מהירות התריס, כך שמשך זמן החשיפה יהיה ארוך יותר. החיסרון הוא בכך שאם הצילום לא נעשה בעזרת חצובה או אם תהיה תנועה קטנה של הפרח, בגלל רוח למשל, תתקבל תמונה מרוחה של הפרח.

בתנאי תאורה גרועים נעדיף לפעמים להגדיל את הרגישות לאור בגלל ששינוי הגורמים האחרים עלול לפגוע בצילום בצורה משמעותית יותר.

הרכבת התמונה (קומפוזיציה)

"את תורת הצילום ניתן ללמד תוך שעה, את הרעיונות הראשונים כיצד ליישם אותה תוך יום אחד. מה שלא ניתן ללמד... זו התחושה לאור - ההערכה של האפקטים הנוצרים ... ממקורות שונים". - פֶלִיקְס נַדַאר (Felix Nadar), צלם וקריקטוריסט צרפתי, יליד המאה ה-19.

גורם נוסף שהופך תמונה מתמונה רגילה לתמונה מוצלחת הוא הקומפוזיציה. קומפוזיציה היא אופן סידור או דרך הרכבת הנושאים המופיעים בתמונה לכדי תמונה אחת. קומפוזיציה נכונה של תמונה היא כזו הגורמת לעניין בתמונה ושגורמת לאפקט של הסטת המבט בה לכיוונו של הנושא המצולם.

את התמונה מקובל לחלק לתשעה מרובעים שווים. את הנושא המרכזי המצולם מקובל להציב לא במרכז התמונה אלא באחת הפינות של המרובע המרכזי. כך מתקבל הסטה של העין ממרכז התמונה אל אחת הפינות בה הנמצא הנושא המרכזי.


קומפוזיציה 1 | קומפוזיציה 2 | קומפוזיציה 3

דוגמה לקומפוזיציה נכונה

בדוגמה שלעיל, איזו קומפיזציה נראית הטובה ביותר?

ישנן שתי דרכים כיצד לכוון את הצופה בתמונה לעבר הנושא המרכזי המעניין שנמצא באחת מפינות התמונה. ניתן לטשטש את הרקע, כך שרק הנושא המרכזי של התמונה יהיה ממוקד. ניתן להשתמש בקווים דמיוניים בתמונה כדי להצביע על הנושא המרכזי וכדי לכוון את עיני הצופה אליו.

בדוגמה שלעיל התמונה השלישית עונה על הדרישות לקומפוזיציה נכונה בתמונה.

אם ישנם שני נושאים מרכזיים בתמונה אז ניתן להציבם כל אחד בצד אחד של הריבוע המרכזי בתמונה.

במקרה של סימטריה בין שני צידי התמונה אז ניתן להניח את הנושא העיקרי המצולם במרכז התמונה.

חצובה ומייצב תמונה

רעידות היד האוחזת במצלמה בזמן הצילום עלולות להשפיע מאוד לרעה על איכות התמונה המתקבלת. ככל שמהירות התריס קטנה, כדי להכניס יותר אור לתוך המצלמה, כך משך זמן החשיפה הוא ארוך יותר. בזמן חשיפה ארוך יתבטאו רעידות היד בתמונה בעלת תופעה של מריחה.

כדי להתגבר על בעיית המריחה ניתן, כמובן, להגדיל את מהירות התריס וכך להקטין את זמן החשיפה. הקטנת זמן החשיפה מקטינה את כמות האור הנכנסת למצלמה. כדי לפצות על כך להגדיל את פתח הצמצם או את הרגישות לאור. כמובן שזה לא תמיד כדאי או בכלל אפשרי. במקרים בהם נדרש זמן חשיפה ארוך יהיה עדיף להתגבר על רעידות היד בעזרת שימוש בחצובה.

קיימות מצלמות ואו עדשות בהן קיים מנגנון מכאני המאפשר להתגבר על רעידות היד ולתקן את הטשטוש הנוצר בעקבות כך. מנגנון זה נקרא מייצב תמונה והוא קיים במצלמות/עדשות איכותיות.

P&S לעומת DSLR

מעתה והלאה לא נדון במדריך זה במצלמות סרט צילום, אלא רק במצלמות דיגיטליות.

בשוק קיימות שתי משפחות עיקריות של מצלמות:

    מצלמת Point & Shoot
    מצלמת Digital Single Lens Reflex

על שני סוגי מצלמות אלו ניתן לקרוא בפרק הדן בהמצאת המצלמה באתר זה.

נזכיר ונסכם בקצרה את ההבדלים הקיימים (בין רוב הדגמים) בין שני סוגי המצלמות בטבלה הבאה:

מאפיין	מצלמת P&S	מצלמת DSLR
גודל חיישן	קטן	גדול
עדשה	קבועה, סבירה	ברת-חילוף, איכותית
תחום טווח משתני הצילום	תחום סביר	תחום רחב יותר
תמונה בעינית ובחיישן	לא זהים	זהים
הבזק	לרוב רק פנימי	פנימי + אופצ' לחיצוני
סוג הקובץ הנשמר	מכווץ (JPEG)	כל המידע (RAW)
איכות תמונה	סבירה ומטה	מעולה ומעלה
גודל	לרוב מצלמת כיס	גדול: מצלמה+עדשה
הערכת משקל	100-500 גרם	800~ גרם ומעלה
הערכת מחיר ממוצעת	מאות שקלים	אלפי שקלים לפחות

מצלמת DSLR | מצלמת PS

צילום ממצלמת P&S לעומת ממצלמת DSLR

כמובן שבדוגמה שלעיל תלויה איכות התמונה בסוג המצלמה ובסוג העדשה ובמידת הזום. אך זוהי דוגמה כללית טובה להמחשת הבדל איכות הצילום בין השניים.

מסקנה: איכות התמונה במצלמת DSLR היא גבוהה יותר ממצלמת P&S, אך יש לכך גם מחיר. קודם כל, המחיר של גוף מצלמת DSLR ושל מבחר עדשות המתחברות אליו הינו יקר יותר. מצלמת DSLR והציוד הנלווה אליה (עדשות נוספות, חצובה וכדומה) הינו כבד יותר ותופס יותר מקום נפח.

סוגי קבצים

בפרק הקודם הוזכר השוני בסוג הקובץ הנשמר במצלמת P&S לבין סוג הקובץ הנשמר במצלמת DSLR. כאן נפרט את ההבדל בין סוגי קבצי תמונה שונים.

התמונה הדיגיטלית מורכבת מפיקסלים קטנים (על כך ניתן לקרוא בפרק הדן בהמצאת המצלמה שבאתר זה). כל פיקסל (תא צבע - בתרגום חופשי לעברית) הוא ריבוע קטן מאוד בעל צבע מסוים ורמת בהירות מסוימת. קובץ התמונה הפשוט ביותר הוא קובץ המכיל את המידע של כל פיקסל ופיקסל שבתמונה. כלומר, הקובץ יכיל עבור כל פיקסל בתמונה את צבעו ואת רמת הבהירות שלו. קובץ מסוג זה יהיה קובץ BitMap ויהיה בעל סיומת BMP. מכיוון שהקובץ מכיל מידע עבור כל פיקסל יהיה הקובץ בעל תפוסת מידע/זיכרון גבוהה בכרטיס זיכרון הפלאש.

כדי להקטין את תפוסת משאב הזיכרון עבור קבצי התמונה פותח אלגוריתם של דחיסה. אלגוריתם דחיסה מפורסם ונפוץ של קבצי תמונה הוא אלגוריתם מסוג JPEG. במקום לשמור את המידע המדויק עבור כל פיקסל נשמור את התמונה כאוסף של פונקציות. שמירת הפונקציות תדרוש הרבה פחות תפוסת זיכרון, אך זה בה על חשבון איכות התמונה. בנוסף לכך, כל מידע או שינוי בתמונה שאינו מורגש בעין האנושית או שכמעט ואינו מורגש בה נזרק מהתמונה ואינו נשמר.


תמונה מסוג bitmap | תמונה מסוג JPEG

Bitmap מול JPEG

בדוגמה שלעיל קשה במבט חטוף להבחין בהבדל באיכות בין שתי התמונות. אבל מבט קרוב יותר, למשל על השפם של החתול, יחשוף את ההבדל.

בפתיחת קובץ JPEG מתבצע תהליך הפוך של שיחזור התמונה מתוך הפונקציות שנשמרו. תהליך זה אורך זמן ארוך יותר מפתיחת קובץ Bitmap, אך לרוב אין זה מורגש כל עוד מהירות המעבד וגודל הקבצים סבירים.

חיסרון זה הוא זניח לעומת הפגיעה באיכות התמונה. מכיוון שבתהליך כיווץ התמונה אבד המידע המדויק של כל תא זיכרון, התמונה שתתקבל אחרי שיחזור התמונה תהיה רק משוערכת ולא מדויקת. על מידת כיווץ התמונה בהפיכה לקובץ JPEG ניתן לשלוט. ככל שהכיווץ יהיה גדול יותר יתקבל קובץ בעל תפוסת זיכרון קטנה יותר, אך בעל איכות תמונה גרועה יותר.


תמונה מסוג bitmap | תמונה מסוג JPEG

עיוות התמונה בקובץ מסוג JPEG

בדוגמה שלעיל הוגדל איזור העין של החתול מהדוגמה הקודמת. ניתן להבחין בעיוות המתקבל בתמונת JPEG. ניתן להבחין בגבולות דקים המחלקים את תמונת ה- JPEG לריבועים.

במצלמות P&S מקובל שהמצלמה שומרת את הקבצים על כרטיס הזיכרון כקובצי JPEG.

הפיקסלים המרכיבים את התמונה הדיגיטלית מתקבלים מעיבוד המידע החשמלי המגיע מחיישני האור הדיגיטליים. קובץ מסוג RAW שומר את המידע המלא שהגיע מהחיישנים ללא שום איבוד של עומק צבע, טווח חדות ובהירות וכו'. בזכות שנשמר המידע המלא ניתן לאחר הצילום לעבד את התמונה ולשנות את פרמטרי הצילום, כמו הבהרה של התמונה, הגדלת הניגודיות בה, שינוי מרקם הצבעים וכדומה. מכיוון שקובץ RAW שומר מידע רב וללא כל דחיסה הוא צורך תפוסת זיכרון גדולה, איטי לפתיחה וגם דורש תוכנה מיוחדת שתתרגם את המידע לתמונה.

במצלמות DSLR ניתן לשמור את התמונות כקובצי JPEG ואו כקובצי RAW.

צילום HDR

בצילום תמונה בתנאי תאורה טובים (למשל, באור השמש) נבצע את הצילום בזמן חשיפה קצר ואו ברגישות חיישנים נמוכה לאור. לעומת זאת בתנאי תאורה גרועים (למשל, בחשיכה) נבצע את הצילום בזמן חשיפה ארוך ואו ברגישות חיישנים גבוהה לאור.

אך מה קורה כשבתמונה אחת חלק אחד בתמונה הוא מואר היטב וחלק אחר בה הוא חשוך. מקרה כזה הוא למשל מקרה בו נרצה לצלם תמונת נוף של שמיים בהירים מאוד בחלק אחד של התמונה ואזור על פני הקרקע שהוא מוצלל וחשוך בחלק אחר של התמונה. במקרה זה, חשיפה ארוכה תבהיר את האזור החשוך, כך שנוכל להבחין בו בפרטים שקודם היו חשוכים ונסתרים. אך חשיפה ארוכה גם תגרום לכך שהשמיים יראו "שרופים". פרטי העננים הלבנים על הרקע הכחול הבהיר ייעלמו. אם נחליט על חשיפה קצרה, השמיים ישמרו על צבעם הכחול ומתאר קוויי העננים הלבנים יראה היטב, אך מצד שני האזור המוצלל יראה כהה והפרטים שבו יבלעו בקטע שחור.

דוגמה לתמונה בעלת אזורי הארה שונים

בתמונה שבה חלק אחד בהיר מאוד וחלק אחר כהה מאוד נרצה לבצע את הצילום שלוש פעמים: פעם ראשונה עם זמן חשיפה רגיל המתאים בממוצע לתנאי התאורה, פעם שנייה עם זמן חשיפה קצר יותר ופעם שלישית עם זמן חשיפה ארוך יותר. בעזרת תוכנה מיוחדת בעלת פונקציה של HDR נצרף את שלושת התמונות יחד כדי ליצור תמונה מיטבית אחת. כדי שניתן יהיה להרכיב משלושת התמונות תמונה מיטבית אחת יש לדאוג ששלושת התמונות יצולמו מאותה נקודה. הדרך הטובה ביותר היא להשתמש בחצובה. תוכנת ה- HDR תבצע יישור של התמונות לתמונה אחת, כך שאם הן צולמו לא בעזרת חצובה יתכן והשוליים יחתכו והתמונה הסופית תהיה מעט קטנה יותר.


חשיפה רגילה | חשיפה קצרה | חשיפה ארוכה | HDR

דוגמה לצילום אחרי עריכת HDR

ניתן גם לבצע תהליך של HDR גם אם במקור צולמה רק תמונה אחת. בעזרת תוכנה לעריכת תמונות ניתן לשנות את הבהירות (brightness) של התמונה. כך ניתן לקבל תמונה קצת יותר בהירה בה האזורים המוצללים יגלו פרטים סמויים ולשמור אותה כתמונה שכביכול צולמה עם זמן חשיפה ארוך יותר. אם נשנה את הבהירות לכיוון ההפוך, נקבל תמונה יותר כהה, שכביכול צולמה אם זמן חשיפה קצר יותר. שילוב של שלושת התמונות יחד בתהליךHDR ייתן אפקט דומה כאילו צולמה התמונה עם שלושה זמני חשיפה שונים. אין זה זהה לצילום נפרד של שלוש תמונות, איכות התמונה טובה יותר כשזמן החשיפה משתנה לעומת שינוי לאחר הצילום של בהירות התמונה. אך עדיין נקבל לרוב תוצאה טובה יותר מהמקור, גם אם צולמה רק תמונה אחת.

ניתן כמובן לצלם יותר משלוש תמונות, למשל חמש תמונות עם חמישה זמני חשיפה שונים כדי לקבל תמונת HDR מיטבית יותר. במצלמות מקצועיות קיימת פונקציה המאפשרת צילום של שלוש תמונות, אחת אחרי השנייה, בזמני חשיפה שונים (רגיל, קצר יותר וארוך יותר).

צילום פנורמי

ניתן לצלם מספר תמונות אחת אחרי השני בשורה אופקית או בטור אנכי ואח"כ לחברם יחד (פעולה הנקראת Photo Stich) לתמונה אחת מלבנית ארוכה מאוד. התמונה הסופית המחוברת תיתן נוף פנורמי. בצילום התמונות יש לדאוג שכולן תצולמנה עם אזור חפיפה לתמונה הקודמת לה, כך בוודאות בשלב חיבור התמונות לא יהיה איזור חסר. את התמונות יש לצלם באותם גורמי צילום, כך שכל התמונות תיראנה כרצף אחד ולא ניתן יהיה לזהות את אזורי החיבור.


תמונה 1 | תמונה 2 | תמונה 3 | פנורמה

דוגמה לתמונה פנורמית המורכבת מכמה תמונות

ניתן כמובן לשלב בין צילום HDR ובין צילום פנורמי המורכב מכמה תמונות.

עריכת התמונה

בעזרת עיבוד דיגיטלי ניתן לשפר את התמונה, להדגיש את נושא הצילום, ליצור תמונה אומנותית לא מציאותית וכדומה.

למשל, ניתן להדגיש את הנושא המצולם אם נשנה את הרקע להיות חסר צבע:


תמונה רגילה | תמונה שחור/לבן | שילוב השניים

דוגמה לתמונה שעברה עריכה אומנותית

לאחר צילום התמונה יש לבצע עבודה רבה לשיפור התמונה בעזרת תוכנות מחשב. תמונה מוצלחת היא תוצאה של חיבור בין צילום מוצלח לעיבוד דיגיטלי מוצלח.


ב ה צ ל ח ה