המפה והאטלס

מפה היא שרטוט של פני השטח או חלק מהם לפי קנה מידה תוך שימוש בסימונים וסמלים מוגדרים. כדור הארץ אינו כדור מושלם אלא פחוס בקטביו. צורה זו מוגדרת כגיאואיד. מפה המתארת את כדור הארץ במרחב תלת-מימדי היא הגלובוס. במרחב דו-מימדי נתאר את פני שטח כדור-הארץ בפריסה שטוחה.

פריסת שטח פנים של כדור או גיאואיד למישור דו-מימדי אינה משימה קלה כלל וכלל. הבעיה בה נתקלים במעבר ממרחב תלת-מימדי של הגלובוס למרחב הדו-מימדי של המפה נעוצה בנקודת החיבור של הקטבים. לא ניתן להעביר בצורה ניאותה לנייר את העובדה כי, למשל, המרחק הנראה על המפה באזור הקטבים צריך להיות מתורגם למרחק קטן יותר במציאות לעומת אותו המרחק הנראה על המפה באזור קו-המשווה.

קובץ של מפות מכונה אטלס. ישנן שני סוגי מפות: פיזית ונושאית. מפה פיזית מתארת את המבנה הטופוגרפי של פני השטח. מפה פיזית משתמשת בסולם גבהים צבעוני לציון הפרשי גובה על פני השטח ביחס לגובה פני הים. סולם הגבהים משתמש בשלושה צבעים אופניים: ירוק, צהוב וחום בכד לציין בהתאמה עמקים, מישורים והרים. שימוש בגוונים בהירים לעומת כהים בצבעים אלו יציין הפרשי גובה בתוך כל תחום. מפה נושאית ממקמת על פני השטח את התפוצה, הפיזור ואו הגבולות של נושא מסוים. דוגמאות לפות נושאיות נפוצות הן מפה מדינית, מפת טמפרטורות ומשקעים, מפת מחצבים, מפת חקלאות, מפת התיישבות ועוד.

קנה מידה

המפה האופיינית הינה דגם מוקטן של המציאות בשטח. היחס בין יחידת מידה אחת של מרחק על פני המפה לבין יחידת מידת אחת של מרחק במציאות נקראת קנה-מידה. למשל, מפה בה נקבע קנה מידה של 1:50,000 היא מפה בה ס"מ אחד על גבי המפה מתאר מרחק של 50,000 ס"מ (שהם 500 מטרים) על פני השטח.

נקודת ציון

כדי למצוא במפה אתרים המופיעים בה כמו ישוב, הרים, נהרות וכו' מצורפת לה רשימת אתרים. הרשימה ממוינת שמית לפי הא'-ב', כך ניתן למצוא בקלות כל אתר לפי שמו. ליד האתר תופיע ברשימה העמוד בו מופיע המפה המכילה אותו (אם המפה היא חלק מאטלס) ומספר בצרוף אות המציין את המשבצת במפה המכילה את אותו אתר.

גובה מוחלט

גובה מפלס פני הים נקבע לשמש כנקודת יחוס לגובהם של עצמים אחרים, ולכן נקבע לשם פשטות כגובה אפס. את פסגות ההרים נמדוד ביחס לגובה פני הים ביחידות של מטרים. גובה זה נקרא הגובה המוחלט של ההרים. גם את עומקם של העמקים והבקעות נמדוד ביחידות של מטרים, לאלו יתווסף סימן שלילי כאשר הם נמוכים מגובה פני הים.

שושנת הרוחות

בכדי שיהיה אפשר לכוון על גבי המפה ללא תלות בנקודת המבט של המתבונן הוגדרה שושנת הרוחות. שושנת הרוחות מגדירה 4 כיוונים ראשיים:

      מזרח – כיוון זריחת השמש
      מערב – כיוון שקיעת השמש
      צפון – כיוון הקוטב הצפוני
      דרום – כיוון הקוטב הדרומי

על ארבעת כיוונים אלו נוספו גם ארבע כיווני משנה של צפון-מזרח, דרום-מזרח, דרום-מערב וצפון-מערב.

שושנת הרוחות

הכוונה תוך שימוש בכיוונים מוחלטים אלו מונעת את הצורך בהכוונה תוך שימוש בכיוונים יחסיים כמו אחורה, קדימה, שמאלה וימינה התלויים במיקומו של האדם העומד.

הרשת הגיאוגרפית

כדי שניתן יהיה למקם עצם על פני המפה בכל נקודה ונקודה ובדיוק מוחלט הומצאה רשת דמיונית של קווי אורך וקווי רוחב העוטפת את כדור-הארץ.

קווי רוחב הם קווים מעגליים המקבילים אחד לשני וניצבים לכיווני צפון ודרום. קו הרוחב שבקו המשווה הנו הקו הארוך ביותר ונבחר לשמש כקו יחוס, לכן ערכו אפס מעלות. ככל שנצפין או בהתאמה נדרים כך ילכו קווי הרוחב ויתקצרו באורכם. כאשר נגיע לקטבים יצטמצמו קווי הרוחב לנקודה בודדת חסרת מימד, הנקראת גם קו רוחב 90 מעלות או נקודת הקוטב.

קווי אורך הם קווים מעגליים העוטפים את כדור-הארץ וחוצים את שני קטביו. נשים לב שבסמוך לקטבים קווי האורך קרובים אחד לשני (בקוטב הם מתאחדים בנקודת הקוטב) וככל שמתרחקים מהקטבים הם מתרחקים אחד מהשני. תכונה זו נובעת מצורתו העגולה של כדור-הארץ. בקו המשווה המרחק בין כל שני קווי אורך יהיה מרבי. כל קווי האורך שווים באורכם ואין אף אחד מהם שהוא ייחודי. באופן שרירותי נבחר קו האורך החוצה את גריניץ' שבלונדון לשמש כקו יחוס שערכו אפס מעלות. קווי האורך האחרים נמדדים במעלות כמו קווי הרוחב וערכם מגיע עד ל-180 מעלות (לא כולל).