התקופה ההלניסטית

בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את ארץ-ישראל. פרט לעיר עזה שהפגינה התנגדות לכיבוש היווני שאר הארץ נכבשה במהירות ובקלות. לאחר מותו הפתאומי של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס שקעה האימפריה היוונית שהקים במלחמות ירושה פנימיות. גם בארץ-ישראל נערכו קרבות בין היורשים האפשריים השונים, ויושבי הארץ סבלו מכך.

לאחר תום מאבק ירושה התפצלה האימפריה היוונית לשלוש מלכויות נפרדות ועצמאיות: מלכות בית תָּלְמַי שהשתרעה על ארץ-מצרים, מלכות בית סֶלְוֶוקוּס שהשתרעה על השטחים הנרחבים מאסיה התיכונה וסוריה ועד לפרס שבמזרח ומלכות מוֹקְדוֹנְיָה שהשתרעה באירופה על שטחה של יוון רבתי.

שוב הכתיב מיקומה הגיאוגרפי של ארץ-ישראל את עתידה. המצרים ראו בארץ-ישראל גם קו הגנה ראשון מפני אויבים ופולשים מן המזרח, גם עורק מסחר ראשי אל ארצות אגן הים התיכון והמזרח וגם כמקור בפני עצמו למחצבים ולתעשייה מקומית. בייחוד ייבאו המצרים מארץ-ישראל מלח ואפרסמונים מאזור ים-המלח.

הסלוויקים מצידם ראו בארץ-ישראל חלק בלתי נפרד מממלכתם שכללה את בבל, ארם-נהריים וסוריה. לדידם, ארץ-ישראל הייתה אמורה להיות חלק מממלכתם בלי שום קשר למעלותיה או חסרונותיה.

במאבק בין שתי הממלכות היריבות ידה של ממלכת תלמי הייתה תחילה על העליונה.

בשנת 301 לפנה"ס, לאחר מספר ניסיונות כושלים, הצליח תלמי הראשון לכבוש סופסוף סופית את ארץ-ישראל. בית תלמי עתיד לשלוט בארץ-ישראל למאה השנים הקרובות.

תחת שלטון בית תלמי נשארה חלוקת הארץ מבחינה ניהולית לאזורים השונים. האזורים הראשיים הוגדרו לפי לאום אוכלוסייתם. כך חבל ארץ יוּדִיאָה הקטן סביב ירושלים הוגדר כחבל ארץ של העם היהודי. בדרום כבשו הנבטים את צפון הנגב ודחקו את האדומים צפונה אל דרום מדבר יהודה. הפלישתים המשיכו להתקיים ברצועת החוף והשפלה הדרומיים של הארץ. בשומרון המשיכו להתקיים השומרונים יחד עם עמים זרים נוספים.

בתקופת שלטון בית תלמי במצריים נהנתה הממלכה משגשוג כלכלי שהגיע גם אל ארץ-ישראל. חופש הפולחן הדתי בארץ-ישראל אפשר ליהודיה לקיים את אורח חייהם הדתי. התורה וחוקיה היוו את חוקת המדינה ועל פי כלליה הוכרעו משפטים. רק עול המיסים הכבד שהונהג על-ידי בית תלמי הכביד את יושבי הארץ. אך ככלל היו יושבי הארץ מרוצים מהמציאות בה חיו ותמכו בבית תלמי עד לסוף המאה השלישית לפנה"ס.

בשנת 200 לפנה"ס עלה בידו של מנהיג הסלוויקים, אנטיוכוס השלישי, לכבוש את ארץ-ישראל ולהעבירה תחת שלטון הסלוויקים. חופש הדת שהונהג בארץ מימי הפרסים והצהרת כורש נשאר על כנו גם בתחילת שלטון הסלוויקים. אנטיוכוס השלישי אף הגדיל לעשות והעניק ליהודים פטור מהעלאת מיסים למשך שלוש שנים והפחית את גובה תשלום המיסים בשנים שלאחר מכן. צעד זה נועד ככל הנראה לקנות את ליבם ואהדם של יהודי הארץ שהייתה עדיין נתונה לבית תלמי. ממלכת תלמי עדיין לא וויתרה על שלטונה בארץ וניסתה בדרכים שונות להחזיר אותה תחת חסותה.

כישלונה של ממלכת הסלוויקים במלחמתה נגד רומא הביא אותו לשבר כלכלי עמוק. בייחוד הסכם הכניעה עליו נאלצה לחתום חייב אותה להעלות תשלומים כבדים לרומא. כדי לשלם את אותם תשלומים נאלצו שליטי הסלוויקים לארגן תקיפות בממלכתם שמטרתן ביזה בלבד. כך הותקפו מקדשים במזרח לטובת ביזת כלי הקודש שלהם וכך גם הותקף ונבזז בית המקדש השני בארץ-ישראל.

הסלוויקים הצליחו לתקוף את ממלכת תלמי ואף היו מצליחים וכובשים אותה לגמרי, אלמלא התנגדו לכך הרומאים. פעמיים איימו הסלוויקים לכבוש את מצרים ופעמיים נסוגו לאחור בהוראת רומא. בנסיגתם חזרה עברו הכוחות הסלוויקים המתוסכלים בארץ-ישראל ובזזו את ירושלים ואת אוצרות בית המקדש. פעולות ביזה אלו גרמו לתסיסה גדולה בקרב יהודי הארץ ולהתמרדויות כנגד שלטון הסלוויקים בארץ. הסלוויקים מצידם החלו לראות ביהודים כגורם עוין וביהדות עצמה ככוח המניע של היהודים שיש לעקרו.

השלטון ההלניסטי בארץ, בין של בית תלמי ובין של הסלוויקים, החדיר לארץ את התרבות ההלניסטית. בתחום חיי התרבות נכנסו תחומי לימוד חדשים כמו רטוריקה, הנדסה, אומנות, התעמלות ועוד. לשם כך נוסדו בערים מוסדות תרבות וחינוך כמו הגימנסיום. עוד נבנו מבני ציבור נוספים בהם יכלו תושבי העיר להתאסף. אסיפות העיר היו תוצאה של מושג השלטון הדמוקרטי שגם הוא יובא מיוון ההלניסטית. באסיפות העיר נלקחו החלטות על-ידי אנשי מועצת העיר לגבי תפקודה של העיר, חגיגותיה, אירועים אחרים ועוד. ההשפעה ההלניסטית התבטאה אם כן בעיקר בערי הארץ שהפכו מערים עתיקות לערי פוליס יווניות. בערים אלו נוצרה שכבת אוכלוסייה משכילה ועשירה שהתרחקה מחיי הדת היהודיים והתקרבה לתרבות ההלניסטית, אורחותיה ומנהגיה. זאת בניגוד מוחלט לשכבת האוכלוסייה שהתגוררה בכפר ובה ניכרה ההשפעה ההלניסטית מעט מאוד אם בכלל. האוכלוסייה הכפרית נשארה ענייה בעיקרה וניכר הניגוד בינה ובין השכבה העירונית.

ככלל המשטר ההלניסטי לא ראה שום צורך לבטל את פולחני הדת של העמים המקומיים ושל הלאומים השונים. כל לאום יכול היה לעבוד את אלוהיו או אליליו כראות עיניו. אף פעם לא ניסה משטר כלשהו לכפות איסור דתי או לכפות דת מסוימת על עם אחר. היה זה אנטיוכוס פפנס שהנהיג לראשונה גזירות דתיות והיו אלו כנגד הדת היהודית בלבד.

כדי להחליש את היהודים ראה אנטיוכוס פֶּפֵּנְס צורך בהחלשת היהדות וביטולה. לשם כך, בשנת 167 לפנה"ס, הוא גזר גזירות קשות ביותר על העם היהודי שכללו בין היתר איסור על עריכת ברית מילה, איסור על שמירת דיני הכשרות ואיסור על שמירת השבת. בנוסף לגזירות דתיות אלו גם אורח החיים בירושלים המקודשת השתנה. שמה של העיר שונה לאנטיוכיה והיא החלה לקבל צביון יווני הלניסטי מובהק יותר. את מקומו של בית המקדש כמרכז חברתי עתידים היו לתפוס אולמות הספורט (הגימנסיה). בית המקדש עצמו חולל והפך למרכז פולחני לאל זאוס.

מעבר לכל אלה הוחל בתהליך של כפייה של ממש על מנת להעביר את היהודים על דתם. פקידי השלטון היווני היו, במצוות השלטון, מכריחים את היהודים להוכיח את נאמנותם לשלטון על-ידי אילוצם להשתחוות לפסלים בפומבי ולאכול בשר חזיר טמא. מי שסרב לעשות כך, ובכך לעבור על איסורי התורה, נחשב כבוגד בשלטון והוצא להורג. על רקע מציאות קשה ואכזרית זו מסופר הסיפור על חנה ושבעת בניה. בכור בניה אולץ להשתחוות לפסל אך סירב, עונה והוצא להורג לעיני אחיו ואמו. כך גם כל שאר בניה כל אחד בתורו עד שהגיעו לצעיר והקטן מבניהם. האדון השליט היווני ניסה לפתותו בהבטחות טובות ואף ניסה להטעותו בהשלכה של טבעת זהב ארצה כדי שזה ירימה וכך יראה לעיני כל כאילו הוא משתחווה לפסל. אך כל ניסיונות אלו לא צלחו וגם הבן הקטן סירב לעבור על איסור התורה ולהשתחוות לפסל. גם הבן הצעיר הוצא להורג. לאחר מות כל בניה קפצה האם חנה אל מותה מגג הבניין.

על גזירות אלו ועל השינוי שנערך בכפייה על אורח חייהם של יהודי הארץ לא ניתן היה לעבור בשתיקה. כאן נזרעו הזרעים לפריצת מרד החשמונאים.

בחן את עצמך...


[ פרהיסטוריה: התקופה הפאלאוליתית | התקופה המסוליתית | התקופה הנאוליתית | התקופה הכלכוליתית | תקופת הברונזה הקדומה | תקופת הברונזה התיכונה | תקופת הברונזה המאוחרת | מאבות האומה ועד להקמת הממלכה: תקופת האבות | תקופת ההתנחלות | תקופת השופטים | מלכות שאול | מלכות דוד | תקופת בית ראשון: מלכות שלמה | הממלכה המפולגת | חורבן בית ראשון | תקופת בית שני: ימי עזרא ונחמיה | התקופה ההלניסטית | החשמונאים | ממלכת הורדוס | תקופת הנציבות הרומית | חורבן בית שני | מרד בר-כוכבא | גלות ישראל: תקופת המשנה והתלמוד | השלטון הביזנטי | הכיבוש הפרסי | הכיבוש הערבי | הממלכה הצלבנית | שלטון הממלוכים ]