headline
Error processing SSI file




תקופת הנציבות הרומית



על פי צוואתו של הורדוס חולקה ממלכתו כך: ארכלאוס מונה כמלך, במקביל אליו ישלוט אנטיפאס בגליל ובעבר הירדן ואילו פיליפוס ישלוט בגולן ובבשן. הצוואה עדיין הייתה זקוקה לאישורה של רומא. ארכלאוס יצא לרומא לאחר שדיכא באכזריות מרד מקומי שפרץ נגדו. גם אנטיפאס שהתנגד לצוואה יצא לרומא במטרה לקבל את השלטון כולו לידיו או לפחות שיינתן בידי מישהו נציג רומאי אחר. גם משכבת העם יצאה משלחת לרומא כדי להשתחרר משלטון בית הורדוס האכזר. נציגי המשלחות חיכו זמן רב ברומא לקיסר אוגוסטוס שהתמהמה בהחלטתו. בינתיים פרצו מרידות בארץ והנציב הרומאי בסוריה, וארוּס, נאלץ לשוב ולחזור ולדכא אותן אחת אחרי השנייה.

גם פיליפוס, היורש השלישי, הגיע בסופו של דבר לרומא. ברומא הודיע אוגוסטוס על החלטתו והיא שארכלאוס ישלוט על יהודה ושומרון ואדום, אנטיפאס ישלוט על הגליל ובעבר הירדן ופיליפוס ישלוט בבשן. בתמונה הכללית לא שינה אוגוסטוס בסופו של דבר את צוואתו של הורדוס.

ארכלאוס המשיך את קו השלטון האכזרי שהנהיג הורדוס אביו. זעקת העם הגיע לרומא ובשנת 6 לספירה הוא הורד מהשלטון על-ידי רומא והוגלה לגאליה (צרפת של היום(. במקומו של ארכלאוס מונה נציב רומאי. לאחר מותו של פיליפוס, בשנת 34 לספירה, סופחו שטחי שלטונו לפרובינציה הסורית. גם אנטיפאס גורש לגאליה, בשנת 39 לספירה, ושטחי שלטונו הועברו לשלטונה של רומא.

הנציב הרומי הראשון בארץ-ישראל היה קוֹפּוֹנְיוּס. בתחילת תקופתו נערך מפקד נכסים גדול שעורר תרעומת וחשש בעם. אך המשך שלטונו היה רגוע. גם המשך שלטונם של הנציבים הבאים אחריו לא ידעו אירועים גדולים. עד לבואו של הניצב הרומי פִּילַאטוּס. תקופת שלטונו של זה הייתה סוערת ביותר. פילאטוס הרבה להתגרות בעם היהודי, בעיקר בניסיונותיו להכניס סמלים רומאיים לירושלים עוררו תרעומת בעם. אך פילאטוס ייזכר יותר בהיסטוריה בזכות אירוע אחר – משפטו של ישו. ידו הקשה שהנהיג נגד השומרונים הביאה בסוף להחזרתו לרומא והחלפתו בניצב רומי אחר.

בשנת 37 לספירה התמנה הקיסר קַאלִיגוּלָה לשלטון ברומא. הלה היה מיודד עם נכדם של הורדוס ומרים החשמונאית, אגריפס הראשון, ומינה אותו למושל על שטחי הממלכה היהודית לשעבר שבעבר הירדן. מאוחר יותר ירחיב הקיסר הרומי את ממלכתו של אגריפס והיא תכלול גם את יהודה ושומרון. אך בשנת 44 מת אגריפס הראשון וממלכתו הגדולה סופחה לפרובינציה הסורית שהייתה תחת ניהולו של ניצב רומי. בנו, אגריפס השני, לא זכה לרשת את אביו מיד לאחר מותו בשל התנגדות רומא. אך לאחר זמן מה ניתנה השליטה בארץ לידיו בהסכמתה של רומא והוא הרחיב את גבולות הממלכה שניתנה בידיו. יחסו אל היהודים שחיו בה היה רע.

תקופת הנציבות הרומית: ימי אגריפס השני

לאחר מותו של אגריפס הראשון הייתה נתונה הארץ תחת תחלופת שליטתם של מספר ניצבים רומיים. הללו היו מושחתים ואכזריים. בצע כסף וכבוד היה כל מה שעניין אותם. תחת שלטונם התגברו מעשי ההתגרויות של הרומאים ביהודים. הוצאות להורג, התעללויות, חטיפות וסחיטות הפכו לעניין שבשגרה ופשטו לא רק בירושלים הקדושה, אלא גם במקומות ישוב מעורבים אחרים. נציין במיוחד את העיר הגדולה קיסריה בה נתגלע סכסוך בין תושביה היהודיים לבין תושביה הנוכריים. הללו האחרונים הצליחו להוציא פקודה מהקיסר הרומי השוללת את אזרחותם של יהודי העיר. כעשרים שנים של שלטון רומאי אכזרי זרעו את זרעי הפורענות של המרד הגדול של היהודים ברומאים שהביא על העם היהודי את חורבן בית שני.

בחן את עצמך...


[ פרהיסטוריה: התקופה הפאלאוליתית | התקופה המסוליתית | התקופה הנאוליתית | התקופה הכלכוליתית | תקופת הברונזה הקדומה | תקופת הברונזה התיכונה | תקופת הברונזה המאוחרת | מאבות האומה ועד להקמת הממלכה: תקופת האבות | תקופת ההתנחלות | תקופת השופטים | מלכות שאול | מלכות דוד | תקופת בית ראשון: מלכות שלמה | הממלכה המפולגת | חורבן בית ראשון | תקופת בית שני: ימי עזרא ונחמיה | התקופה ההלניסטית | החשמונאים | ממלכת הורדוס | תקופת הנציבות הרומית | חורבן בית שני | מרד בר-כוכבא | גלות ישראל: תקופת המשנה והתלמוד | השלטון הביזנטי | הכיבוש הפרסי | הכיבוש הערבי | הממלכה הצלבנית | שלטון הממלוכים ]