headline
Error processing SSI file




גילוי יבשת אמריקה



מבוא


לגילויה של יבשת אמריקה לתושבי אירופה טוענים רבים, כפי שנראה בהמשך. גם למקור השם אמריקה אין פתרון אחד וודאי. קיומה של היבשת היה ככל הנראה ידוע במשך מאות שנים לקבוצות עמים שונות בצפון-מערב אירופה. אך רק לקראת סוף המאה ה-15 החלו מסעות ימיים נרחבים שגילו את היבשת הנשכחת. ומאז החל תהליך של התיישבות אירופאית במה שיכונה "העולם החדש" כניגוד לאירופה שכונתה מעתה גם בכינוי "העולם הישן".

האינדיאנים


בני האדם הראשונים שהגיעו לאמריקה היו כמובן אבות אבותיהם של שבטי האינדיאנים. מקובלת התיאוריה כי לפני עידן ועידנים הייתה יבשת צפון-אמריקה מחוברת עם יבשת אסיה בגשר יבשתי, אולי אף עשוי כולו קרח. הגשר היבשתי קישר בין שתי היבשות הסמוכות באזור שהיום נקרא מיצרי בֶּרִינְג. גשר יבשתי זה אפשר את נדידתם ברגל של שבטים מצפון-מזרח אסיה לצפון אמריקה. תחילה יושבו אזורי החוף המערבי בצפון אמריקה ובהדרגה היבשת כולה. כיום גשר יבשתי זה נעלם ומיצרי ברינג מפרידים בין שתי היבשות.

מעבר יבשתי בין אסיה לאמריקה


אריק האדום


במאה ה-6 או ה-7 חי כומר אירלנדי בשם
סיינט בְּרֶנְדָן (St. Brendan)
. עליו מסופר, שנהג להפליג מצפון אירלנד לאיים קרובים וגם למקומות רחוקים. הדעות חלוקות בין אם אחד מהמקומות הרחוקים אליהם הגיע היו האיים האזוריים ואולי אף גם ליבשת צפון-אמריקה. הדעות חלוקות גם אם באמת מדובר במסעות ימיים של אדם אחד או במספר מסעות של מספר כמרים שונים שהתאחדו לייצג דמות של גיבור מקומי אחד.

מסעות סיינט ברנדן ומסעות אריק האדום


במאות ה-9 וה-10 התרחב תחום שליטתם של הוויקינגים. הם כבשו איים שונים בצפון האוקיינוס האטלנטי, כמו איי פָארוֹ והאיים ההִיבְּרִידִיִים. במקרה הם גם גילו את האי הגדול אִיסְלָנְד, והחלו ליישב את האי בסוף המאה ה-9. גְרִינְלַנְד גם היא התגלתה במקרה, בסביבות השנה 930 לערך. גרינלנד לא יושבה תחילה עקב התנאים הקשים השוררים בה לעומת איסלנד. היה זה
אֶרִיק האָדוֹם (Eric the Red)
שהניע את תהליך יישובה. אביו,
ת'וֹרְבַאלְד אַסְוַואלְדְסוֹן (Thorvald Asvaldsson)
היה נורווגי במוצאו. לאחר שהואשם בהריגה הוא עבר יחד עם משפחתו לגור באיסלנד. כמו בהרבה מקרים מתברר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. גם בנו, אריק האדום, הואשם בהריגה, ולכן עבר לגור בגרינלנד. מסתבר שלאריק היו הרבה חברים ותומכים והוא עבר לגרינלנד יחד איתם, בשנת 982. הם הקימו מושבה ראשונה על האי, בקצה הדרומי.

בשנת 985 הוא סיים לרצות את עונש נידויו וחזר לאיסלנד. אריק האדום רצה לחזור ולחקור את גרינלנד, לכן נתן לאי את שמו ("גרינלנד" – "אדמה ירוקה" באנגלית), כדי לפתות אנשים לעבור יחד איתו ולגור במקום חדש. בשנת 986 הוא יצא פעם שנייה אל האי והקים שתי מושבות בצידו המערבי.

במהלך התנועה הימית בין איסלנד לגרינלנד טעתה אחת הספינות והגיע לצפון-אמריקה בטעות. לאחר מכן, במאה ה-10, המשיכו הוויקינגים לחקור את צפון-אמריקה והקימו מחנה באזור שכינו אותו וִוינְלַנְד (Vinland) שיש המזהים אותו בנְיוּפַאונְדְלֵנְד או אף דרומה משם בניו-אִינְגְלַנְד. החורפים הקשים מנשוא בגרינלנד גרמו לעזיבת חלק מהמתיישבים החדשים. במאה ה-14 הופסקה כליל ההתיישבות באי מסיבה לא ברורה, אולי בגלל התנאים, או בשל מגיפה כלשהי או בגלל לחימה עם האִינוּאִיטִים, תושביו המקומיים של האי. ההתיישבות של הוויקינגים ביבשת צפון-אמריקה הייתה קצרה עוד יותר וגילויה נשכח עם הזמן.

כריסטופר קולומבוס


כְּרִיסְטוֹפֵר קוֹלוֹמְבּוּס (Christopher Columbus)
נולד בשנת 1451, בן בכור למשפחה שהתפרנסה מבדים. מקום לידתו שנוי במחלוקת, רבות האומות כמו איטליה, ספרד ופורטוגל הטוענות כי קולומבוס הוא יליד ארצם. הדעה הרווחת היא כי הוא נולד בגנואה שבאיטליה. למן ההתחלה נמשך קולומבוס למסעות בים ולגילוי מקומות חדשים. הוא אומנם עזר לאביו בעבודתו בתחום טווית בדים, אך הצטרף לאחיו שהחל ללמוד קרטוגרפיה (שרטוט מפות). בשנת 1474 הוא הצטרף ככל הנראה למסעו הימי הארוך הראשון. מסע ימי זה היה לאחד האיים בים ההֵגֶאִי. בשנת 1476 הוא טעם טעימה ראשונה מן האוקיינוס האטלנטי, תרתי משמע, מכיוון שספינת המסחר עליה שהה הותקפה והוטבעה מול חופי פורטוגל על-ידי פיראטים צרפתיים. קולומבוס שחה לחוף וניצל.

תקרית מאיימת זו לא הרתיעה את קולומבוס והוא החל אחריה בהכנות למסע ימי בפיקודו שיצא מערבה ויחצה את האוקיינוס האטלנטי ליבשת אסיה. מאז ומתמיד הוא חלם על מסע ימי כזה. בתקופה בה הוא חי המסחר בין יבשת אירופה למזרח-אסיה ובייחוד להודו וסין היה רווחי ביותר. המסחר הרווחי כלל מותרות רבים כמו תבלינים אקזוטיים, בדי משי, כלי חרסינה, אבני חן וחפצי נוי אחרים. מסחר זה נשלט ברובו על-ידי סוחרי-ים וונציאנים ששלטו בדרכי המסחר באגן הים התיכון. קולומבוס הגה תוכנית להגיע לדרום-מזרח אסיה בדרך הים על-ידי שייט מערבה. הוא תכנן להקים עיר מושבה בחוף אליו יגיע ומשם לנהל את המסחר העשיר באוצרות.

פורטוגל, ספרד וגם אנגליה היו המדינות שהיו בעיקר מעוניינות בפריצת נתיב-ימי חדש לדרום-מזרח אסיה. פורטוגל במיוחד היוותה מוקד לפעילות ימית ענפה. קולומבוס שהגיע לחופי פורטוגל לאחר שספינתו טבעה החליט להשתקע בה. הוא עבר לגור בליסבון, בירת פורטוגל, בעקבות אחיו שהועסק שם כשרטט מפות. שם הוא התברג בקהיליית הימאים והצטרף לאורך השנים הבאות במסעות ימיים שונים.
בשנת 1479 התחתן קולומבוס עם פורטוגזית ממוצא איטלקי,
פֶלִיפָּה (Felipa)
, שאביה היה יורד-ים גם הוא. אביה היה יורד-ים מוכשר וגילה למעשה את איי מַדְייֵרָה שנמצאים מערבית לחופי אפריקה, ואף היה בעליו של אי אחד בתמורה לכך. אביה נפטר עוד כשהייתה ילדה קטנה וחלק מעיזבונו כלל מפות מפורטות של האזור כולל זרמי אוויר וזרמי ים. רכוש חשוב זה היה כעת בבעלותו של קולומבוס. אשתו הטרייה ילדה לו בן בשנת 1480,
דְיֶיגוֹ (Diego)
, ונפטרה כשהוא עדיין ילד קטן.

ידוע היה כבר בתקופתו של קולומבוס כי העולם הנו בעצם כדור ספיראלי. לכן התקבל על הדעת שניתן תיאורטית לחצות את האוקיינוס הגדול ולהגיע להודו וסין. עד כה איש לא העז לקחת על עצמו אתגר מסוג זה. היו לכך מספר סיבות:

1. טכניקת בניית הספינות לא הייתה מספיק משופרת, כך שהאוניות שנבנו לא היו מספיק חזקות כדי לעמוד במסע ארוך במזג-אוויר הפכפך וים סוער.
2. לא ניתן היה לשאת כמויות גדולות של מזון ולשמור עליו שלא יתקלקל למשך מסע ארוך נטול עצירות.
3. המיתולוגיה היוונית שיורדי הים כיבוד אותה גרסה כי בעומק הים מתחוללות סערות נוראיות שאף אדם לא יוכל לצלוח לעולם.

על קולומבוס מסופר שהציב אתגר בפני אנשי חצר המלוכה ואנשים מכובדים אחרים – להעמיד על השולחן ביצה קשה. ניסיונות להעמיד את הביצה הקשה על אחד מקודקודיה לא צלחו כמובן. או אז הראה קולומבוס את הפיתרון הפשוט לבעיה. הוא חתך בסכין את בסיס הביצה ויצר לביצה הקשה בסיס שטוח שאפשר להניחה באופן יציב על השולחן. מאז נודע הכינוי "ביצת קולומבוס" לתיאור בעיה שהפתרון שלה הוא פתרון פשוט ומתבקש על הדעת.

קולומבוס האמין שהמרחק הימי שיהא עליו לחצות לפני שיגיע ליבשת אסיה אינו כה גדול. היה לקולומבוס נוח לבחור למטרותיו את הדעה השגויה שגרסה כי היבשות הידועות באותה תקופה (אירופה, אפריקה ואסיה) כיסו כשני שליש משטחו של כדור-הארץ, מה שמותיר רק כשליש למרחק הימי שעליו לחצות. כמו-כן קולומבוס העריך את רדיוס כדור-הארץ כקטן יותר מגודלו בפועל, מה שבסופו של דבר הסתכם במרחק ימי של כ- 4,500 ק"מ (פחות מרבע מהמרחק האמיתי שהיה עליו לחצות כדי באמת להגיע לאסיה).

חמוש בנתונים אלו יצא קולומבוס לחצר המלוכה הפורטוגזי, על מנת לשכנע את בית המלוכה לתמוך בו ולעזור במימון המסע. יועצי בית המלוכה העריכו נכונה כי חישוביו של קולומבוס שגויים וכי המרחק הימי שעליו לחצות גדול הרבה יותר מכפי שהציג. המרחק היה אף גדול יותר משהם עצמם חישבו! בעצתם סירב המלך
ג'וֹן (King John)
לממן את המסע. ממילא היו הפורטוגלים עסוקים בחיפוש נתיב ימי אחר ליבשת אסיה שעובר מדרום ליבשת אפריקה. נתיב שנראה בעיניהם מעשי יותר. קולומבוס עזב את פורטוגל ופנה לספרד.

בספרד שלטו באותה עת המלך
פֵרְדִינַנְד (Ferdinand)
והמלכה
אִזַבֶּלָה (Isabela)
. גם הללו סירבו תחילה לממן את מסעו. קולומבוס קיבל את נימוקי הסירוב כי כעת היה בית המלוכה עסוק במלחמה נגד הפולשים המוסלמים מצפון אפריקה, המוּרִים. הסימנים הראו שהספרדים עומדים לנצח בקרוב, לכן קולומבוס המתין בסבלנות לניצחונם. בינתיים הוא התאהב באישה ספרדייה,
בִּיאַטְרִיס (Biatriz)
, למרות שהשניים מעולם לא התחתנו נולד להם ילד, בן שני לקולומבוס,
פֵרְנַנְדוֹ (Fernando)
. לאחר שבשנת 1492, גְרַנַדָה – מעוזם האחרון של המוסלמים הפולשים בחצי האי האיברי נכבש, פנה קולומבוס פעם נוספת אך נדחה שוב. קולומבוס מאוכזב וממורמר עשה דרכו לצרפת. אולם בדרך השיג אותו שליח עם הבשורה המשמחת שבית המלוכה הספרדי חזר בו מהחלטתו והחליט כן לממן את המסע. לקולומבוס היה חצי מהסכום הנדרש ממשקיעים איטלקיים שהאמינו בו והחצי השני הגיע מאוצר המדינה של ספרד. קולומבוס דרש וגם קיבל זכויות מפליגות בהינתן ותימצא יבשה. בין היתר דרש את תפקיד הניהול של המושבה החדשה שיקים כנקודת המסחר עם הודו וסין.

ב-3 לאוגוסט 1492, יצאה המשלחת שכללה שלוש ספינות: הסַנְטָה מַרִייָה (Santa Maria), נִינָה (Nina) ופִּינְטָה (Pinta). המשלחת עצרה באיים הקַנָארִיים, הנקודה המערבית ביותר בשליטה ספרדית, לתיקונים אחרונים והצטיידות באספקה לפני תחילת המסע הארוך.

כריסטופר קולומבוס - המסע הראשון


קולומבוס נעזר במסעו מערבה בכיווני הרוחות. סביב אזור קו המשווה נעים הרוחות במסלול מעגלי. מדרום לקו המשווה הרוחות נושבות ממזרח למערב. מצפון לקו המשווה הרוחות נושבות בכיוון ההפוך, ממערב למזרח. כך שלשוט חזרה לספרד יהיה בנתיב ימי הצפוני לקו המשווה. נתיבים ימיים אלו המקשרים את אירופה עם העולם החדש יהפכו בעתיד לנתיבי מסחר ענפים, והרוחות ששלטו בנתיבים אלו ישאו את הכינוי "רוחות המסחר".

ב-7 לאוקטובר נצפו לראשונה ציפורי חוף בשמיים. הספינה עגנה באי סַאן-סַלְבָדוֹר. ילידי המקום, בני שבט טַאייְנוּ, קיבלו את פניהם בשלום. קולומבוס ואנשיו התפלאו מאורח חייהם התמים. לא היו ביניהם מעשי גניבה ומרמה ואף אחד מהם לא נשא נשק. קולומבוס שהיה משוכנע שהגיע להודו כינה את המקומיים אִינְדִיאַנִים (Indians – הודים בלעז).
בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר המשלחת גילתה את האי הקוּבַּנִי. מפקד הספינה פינטה, פִּינְזוֹן (Pinzon), שמע מאחד המקומיים כי קיימת כמות גדולה של זהב באחד האיים ולכן החליט על דעת עצמו להיפרד מהמשלחת מזרחה. שתי הספינות הנותרות המשיכו בכיוון דרום-מזרח וגילו את הגדול שבקבוצת האיים האַנָלִיטִיִים, האי הִיסְפַּנְיוֹלָה (בספרדית: (האי) הספרדי). שם ננטשה הסנטה מרייה אחרי שבערב חג המולד עלתה על שרטון. בני שבט הטאיינו עזרו לקולומבוס וצוותו להקים שם מחנה קטן בשם "לַה נַבִידַד" (“La Navidad” – המולד בספרדית) מהספינה הנטושה. במחנה השאיר קולומבוס 39 מאנשי צוותו.
אחרי חגיגות תחילת השנה האזרחית החדשה יצאו קולומבוס ואנשיו ב-4 לינואר במסע חזרה לאירופה כשהם על סיפונה של הנינה. להפתעתם הם פגשו יומיים לאחר מכן את הפינטה שחברה אליהם ללא מטען של זהב. במהלך חזרתם לאירופה פקדה אותם סופה ושתי הספינות נפרדו שוב. קולומבוס הצליח לעגון עם הנינה באיים האזוריים. בשל סערה נוספת הוא נאלץ לפנות ולעגון בחופי פורטוגל במקום בספרד. השלטונות הפורטוגלים לא ראו בעין יפה את העובדה שיצא למסע תחת חסות ספרדית וגם חזר בשלום. קולומבוס עוכב שם לזמן קצר והגיע לספרד באמצע חודש מרץ. עת סיפור מסעו המוצלח כבר נודע ברבים והפכוהו לדמות לאומית נערצת. הגעתו לספרד הייתה מתוזמנת כראוי, כי מספר שעות אחריו הגיע גם פינזון על סיפונה של הפינטה, שנחשבה אבודה. פינזון עצמו חשב שהנינה יחד עם קולומבוס טבעה במצולות הים ושכל התהילה תיפול בידיו.
בפני חצר בית המלוכה הספרדי הציג קולומבוס את רווחי מסעו שכללו: אננסים, טבק, תרנגולי-הודו וכמה מקומיים אותם שבה בכוח. אוצרות מעניינים, אך לא מה שציפה למצוא, למעט מעט הזהב שהביא עמו.

דבר הגעתו של קולומבוס לאיים שנחשבו כנמצאים באוקיינוס ההודי, מרחק קצר מיבשת אסיה עצמה, התפשט בכל רחבי אירופה והצית את דמיונם של רבים. באותה עת היו שתי מעצמות ימיות עיקריות שחיפשו דרך חדשה לאסיה, היו אלה כמובן ספרד ופורטוגל. על-מנת להשכין שלום בין שתי המעצמות היריבות הורה האפיפיור אלכסנדר ה-6 (Alexander VI) על חלוקת האזור החדש שנגלה לאזור פורטוגזי ואזור ספרדי. קו הגבול עבר מצפון לדרום, כך שכל מה שנמצא בצד המזרחי יהיה נתון לחזקה פורטוגזית וכל מה שמהצד המערבי של אותו קו גבול דמיוני יהיה נתון לחזקה ספרדית. הקו עבר כ-560 ק"מ מערבית לאיים האזוריים שבאוקיינוס השקט. חלוקה זו לא הייתה הוגנת כלפי פורטוגל, מכיוון שכל השטחים שעתידים היו להתגלות ממערב, יהא גודלם אשר יהא, צפויים היו להיות בחזקה ספרדית. ייתכן מאוד שבגלל מוצאו הספרדי של האפיפיור נעשתה חלוקה בלתי צודקת זו. מאוחר יותר תמרוד המעצמה הפורטוגלית בהסכם זה ותאלץ את השגת קו הגבול הדמיוני מעט יותר מערבה כדי לקבל יותר שטחים לקולוניה היחידה שלה בדרום אמריקה, ברזיל. ברזיל היא אכן גם היום המדינה היחידה ביבשת דרום-אמריקה שהשפה הפורטוגזית כלולה בין השפות הרשמיות שלה. בכל שאר היבשת שהייתה נתונה בחזקת המעצמה ספרד נהוגה הספרדית כאחת השפות הרשמיות.

ב-24 לספטמבר 1493 יצאה משלחת שנייה בפיקודו של קולומבוס. הפעם המשלחת כללה 17 ספינות! המשלחת הראשונה הייתה מוגבלת בגודלה וביעדיה בגלל אי הוודאות ששרר ביחס לתוצאותיה האפשריות. המשלחת השנייה הייתה גדולה וכללה מעל לאלף איש וגם משק חיות שכלל סוסים וצאן. שתי המטרות העיקריות של מסע זה היו הקמת התיישבות ספרדית ולמצוא זהב כדי להעשיר את קופתה של ספרד. הנתיב שנלקח הפעם היה מעט יותר דרומי. חציית האוקיינוס הייתה מהירה יותר הפעם וארכה כשלושה שבועות בלבד. בין המקומות החדשים שהתגלו ניתן למנות את איי הרפובליקה הדומיניקאנית, סַנְטָה קְרוּז, איי הבתולה ופּוֹרְטוֹרִיקוֹ. קולומבוס חזר להיספניולה למחנה שהשאיר ממסעו הראשון רק כדי לגלות שיושביו חוסלו על-ידי בני המקום. לטענת הצ'יף המקומי חלק מהם עזבו את המחנה ואלה שנותרו תקפו את המקומיים וחטפו את נשותיהם. הללו בתגובה תקפו חזרה והשמידו את המחנה הספרדי. גם קולומבוס מצדו נהג בגסות באכזריות בבני המקום כאשר הורה לשבות בכוח רבים מהם. מאות נשלחו כשבויים לספרד, זאת על-אף שהוא נצטווה שלא לשעבד עבדים מבני המקום. כמחצית מהם לא שרדו את המסע לספרד ואחרי הגיעם והתאוששותם הם נשלחו בחזרה. קולומבוס עצמו לא היסס להשתמש בהם כעבדים ובאיומים הכריחם לעסוק בחיפוש אחר זהב.

כריסטופר קולומבוס - המסע השני


"זהב הוא אוצר, ומי שמחזיק בו עושה כרצונו בעולם הזה,
ומצליח לעזור לנשמות להגיע לעולם הבא" - קולומבוס

כלפי הצוות הספרדי נהג קולומבוס ביוהרה ובאדנות תוך שהוא משתמש בתארו כמושל המקומות החדשים. האווירה העוינת ששררה בין כל הצדדים הביאה לקרבות הגדולים הראשונים בין הספרדים לשבטי האינדיאנים המקומיים, שהסתיימו במפלתם הניצחת של אלה האחרונים בגלל נחיתותם הצבאית והטכנולוגית. למרות ניצחונותיהם בקרבות מצב המושבה הספרדית החדשה הלך והידרדר. ב-1496 משהידלדלו משאביהם החליט קולומבוס לחזור עם שתי ספינות לספרד ולבקש סיוע נוסף.

ב-30 למאי 1498 יצאה משלחת שלישית של שש ספינות. שלוש ספינות היו עמוסות באספקה ושטו ישר למושבה שבאי היספניולה. בהשגת הסחורות והשגחה על טעינתן השתתף גם ככל הנראה סוחר איטלקי למשפחה עמידה ומכובדת בשם אָמֶרִיגוֹ וֶסְפּוּצִ'י (Amerigo Vespucci). ייתכן גם שדרכיהם של השניים, קולומבוס וווספוצ'י, הצטלבו עוד קודם לכן. קולומבוס עצמו פיקד על שלושת הספינות הנוספות במסע תגליות נוסף, דרומי יותר. אי עם שלוש גבעות נתגלה בפניהם. קולומבוס נתן לו את השם טְרִינִידַד על שם השילוש (Trinity - בלעז) הקדוש. הפעם, לאחר גילוי האי טרינידד, התגלתה גם יבשת אמריקה עצמה. עד כה קולומבוס הגיע במסעותיו רק לאיים ולא ליבשת אמריקה. קולומבוס עגן בחופי אמריקה הדרומית בווֵנֶצוּאֵלַה של היום. לאחר מכן הוא שב למחנה הספרדי בהיספניולה וגילה כי יושביו ממורמרים מהתנאים הירודים של המחנה. קולומבוס מצדו לא הוסיף לאווירה חיובית . הוא לא חס גם על פיקודיו ושפט והוציא להורג בתלייה כמה מאנשי צוותו באשמת אי ציות לפקודות. משלחת ששבה חזרה לספרד כללה כמה מבין המתיישבים ואנשי צוותו שהאשימוהו בפני בית המלוכה הספרדי בניהול קלוקל של המושבה החדשה.
נציג של בית המלוכה נשלח להיספניולה לעצור את קולומבוס ולהביאו חזרה לספרד. קולומבוס נעצר והושב חזרה לספרד בשנת 1500 כשהוא אזוק. הוא לא נכלא אך איבד את סמכויות הניהול שהיו עד כה בידו. ייתכן ובית המלוכה הספרדי שהסכים בשנת 1492 לתנאיו של קולומבוס לפני צאתו למסע הראשון התחרט מכך שנתן לו זכויות שליטה וזכויות נוספות על האזורים שיגלה. בנקודת שפל זו בחייו חגגו הפורטוגזים, יריביו, את הגעתו של וַאסְקוֹ דֵה-גַמָה (Vasco Da Gama) להודו דרך עקיפת יבשת אפריקה מדרום סביב כף התקווה הטובה.

כריסטופר קולומבוס - המסע השלישי


למרות כל זאת, ב-11 למאי 1502 יצאה משלחת רביעית ואחרונה בהנהגתו של קולומבוס. למסע זה יצא קולומבוס והוא כבר בן 51 ונוטה לחלות. יחד עמו יצאו גם אחיו וגם בנו, פרננדו. תוך שלושה שבועות הגיעה המשלחת לאיי אמריקה התיכונה. תוך כדי הגעתם הבחין קולומבוס בשינוי במזג האוויר ובהתפתחותה של סופת הוריקן. קולומבוס הבטיח למלך ולמלכת ספרד שלא תדרוך כף רגלו במושבה היספניולה. אך סופת ההוריקן המתקרבת אילצה אותו לפנות לנמל של היספניולה בתקווה לעגון שם ולמצוא מחסה. המושל החדש של היספניולה סירב לקבל את קולומבוס ומשלחתו.

סופת ההוריקן השמידה את כל אוניותיו של מושל היספניולה, למעט אחת. קולומבוס ומשלחתו ניצלו כולם, אך עדיין לא קיבלו אישור לעגון בנמל המושבה ולהיכנס להיספניולה.

אחרי שעצרו באי מַרְטִינִיק ובגַ'מַייְקָה עגנה המשלחת בחופי אמריקה התיכונה. קולומבוס היה נחוש למצוא את אותו מיצר-ים שמקשר את האיים לאוקיינוס ההודי. אותו מיצר-ים נזכר בספרו של מרקו פולו במסעו חזרה מסין להודו ומשם לאירופה. המשלחת המשיכה דרומה לאורך החוף מהוֹנְדוּרַס עד פַּנַמָה תוך שהיא סוקרת את חופי האזור החדש בתקווה למצוא את אותו מיצר-ים. אינדיאנים מקומיים סיפרו לו כי דרומה יותר נמצא אוקיינוס נוסף בצד השני של היבשת במרחק יבשתי קצר. דבר זה חיזק את אמונתו כי הוא אכן קרוב למצוא את אותו מיצר-ים. תושבי המקום הציעו לקולומבוס ללוות משלחת מטעמו במסע יבשתי עד לחוף האוקיינוס השני. אך קולומבוס סירב להצעה בטענה שאנשיו לא ישרדו מסע שכזה. קולומבוס, כנראה, שהיה זקן וחולה מידי מכדי להצטרף למסע יבשתי רצה לשמור את גילוי האוקיינוס החדש לעצמו ולכן העדיף להמשיך בחיפוש אחר דרך ימית. במקום יבשתי זה תיחפר כמה מאות שנים מאוחר יותר תעלת פנמה שתהווה מעבר ימי מלאכותי בין שני האוקיינוסים.

קולומבוס ומשלחתו המשיכו להדרים לאורך החוף במרכז אמריקה. אזור זה רווי לחות באוויר, בעל קו חוף עם אזורי ביצה רבים המהווים גם מקור לטפילים ולמחלות. הצוות סבל נורא מהשהייה במקום זה ובסופו של דבר נכנע קולומבוס וויתר על חלום חייו. הוא הורה בלית ברירה על הספינות לפנות לאחור ולנוע מזרחה חזרה לאיים.

כריסטופר קולומבוס - המסע הרביעי


עקב תנאי מזג-אוויר קשים נפגעו הספינות במשלחת, אך הן הצליחו להגיע לחוף מבטחים חזרה בג'מייקה. שם שהה קולומבוס למשך כשנה. הוא הקים שם מחנה ושלח אחד מאנשיו שהתנדב לצאת למושל המושבה הספרדית בהיספניולה ולבקש ממנו לשלוח להם אונייה כדי שיוכלו לחזור לספרד. מושל היספניולה קיבל את השליח אך לא מיהר להיענות לבקשתו.
בינתיים פרצה מרידה במחנהו של קולומבוס וחלק מאנשיו עזבו את המחנה והקימו מחנה משלהם. הללו התעללו באינדיאנים, ילידי האי, והגיעו לקרבות ולשפיכות דמים. האינדיאנים שעד כה נהגו לספק אוכל לאורחם הזר קולומבוס הפסיקו מכך. הצוות המורד אף ניסה לכבוש את המחנה של קולומבוס. אחיו של קולומבוס הצליח להביס את מנהיג המורדים ולהכניעם. כדי לחדש את אספקת המזון לאנשיו הגה קולומבוס רעיון מבריק. הוא ידע כי ליקוי ירח עתיד להתרחש ב- 29.02.1504. הוא קרא לנציגי האינדיאנים אליו וגער בהם על שהפסיקו להביא להם אוכל. הוא אמר להם שתופיע בשמיים אזהרה בצורת היעלמות הירח לזמן קצר. אחרי ליקוי הירח רכשו האינדיאנים כבוד לאיש הזר ולאנשיו וחידשו את אספקת המזון.

לבסוף התפנה מושל היספניולה ושלח ספינה לחילוץ קולומבוס ואנשיו. אך קולומבוס נאלץ לשלם עבור כרטיס נסיעה בספינה שתביא אותו לספרד. היה זה עלבון צורב עבורו.

בסוף שנת 1504 חזרה המשלחת לספרד.

"עושר אינו הופך אדם לעשיר, הוא רק
הופך אותו לעסוק יותר" - קולומבוס

כשנתיים וחצי לאחר מכן, ב-20 למאי 1506 נפטר קולומבוס והוא בן 54. קולומבוס נפטר בעודו משוכנע כי המקומות החדשים שגילה שייכים ליבשת אסיה ואינם מהווים חלק מיבשת חדשה. קולומבוס נקבר בעיירה בה גר ווַאלַדוֹלִיד (Valladolid). משם הועבר קברו לסִיבִילְיָה. כשבנו הבכור, דייגו, נפטר הוא נקבר לצידו. אלמנתו של דייגו שכנעה את בית המשפט הספרדי להעביר את גופותיהם של השניים להיספניולה. שרידי גופות השניים נקברו בקתדראלה ליד המזבח. עם האיום של כיבוש האי בידי הצרפתים כמאתיים שנה לאחר מכן, הועברו רק עצמותיו של קולומבוס על-ידי הספרדים לקובה. עצמותיו של דייגו הושארו במקום. כמאה שנה לאחר מכן זכתה קובה בעצמאות מספרד ושרידיו של קולומבוס עשו את דרכם חזרה לספרד ונקברו שוב בסביליה.
אולם בדיקות DNA שנעשו לאחרונה הראו כי בטעות הועברו שרידיו של דייגו מהיספניולה לקובה ולא שרידיו של קולומבוס, והם אלו שהגיעו חזרה לסביליה. שרידיו של קולומבוס נמצאו שמורים בכלי הנושא את שמו בקתדראלה בהיספניולה.

צאצאיו דרשו מבית המלוכה הספרדי זכויות שונות במקומות שקולומבוס גילה בעולם החדש. בית המלוכה הספרדי שלא רצה לחלוק בכוחו ובשליטתו העדיף להתנער מקולומבוס, להכפיש את שמו וכך למנוע מצאצאיו כל זכות תביעה לגבי כל דבר.

אמריגו ווספוצ'י


אַמֵרִיגוֹ ווֵסְפּוּצִ'י (Amerigo Vespucci)
נולד ב-9 למרץ 1454, בפירנצה. משפחתו הייתה משפחה אמידה ביותר ומכובדת מאוד בשכבת האצולה של אזור צפון איטליה. משפחת ווספוצ'י הייתה גם מקושרת עם המשפחה השלטת באזור, משפחת מֵדִיצִ'י. ווספוצ'י זכה בצעירותו להשכלה בבית הספר שניהל דודו, בו למדו גם בני אצולה נוספים אחרים. שם רכש את השכלתו בגיאוגרפיה, קוסמולוגיה, אסטרונומיה ומדעים נוספים. אך אביו קטע את המשך רכישת השכלתו, על מנת שיוכל להיכנס לעסקי המסחר של המשפחה. לאחר מות אבי המשפחה הוטלה אחריות הפרנסה על כתפי ווספוצ'י. הלה נקשר עסקית עם בני משפחת מדיצ'י והיה אחראי לניהול עסקי המסחר של משפחה זו בארצות אחרות. כך התגלגל ווספוצ'י לספרד.

אי הצלחתו של קולומבוס למצוא נתיב ימי להודו גם במסעו השלישי עוררה את ווספוצ'י לצאת למסע תגליות משל עצמו. בחודש מאי 1499 יצאה משלחת בראשותו של ווספוצ'י שכללה שתי אוניות בלבד. ווספוצ'י היה בעל כישורים וניסיון ימי אך לא מקצועי בתחום כמו, למשל, קולומבוס. לכן הוא נעזר באחד מחבריו הספרדיים אותו מינה כמפקד הימי של המבצע, בעוד הוא עצמו יהיה אחראי להנהגת המשלחת ובחירת הנתיב בים. ווספוצ'י הגיע היישר לחופיה הצפוניים של יבשת אמריקה הדרומית. תחילה הוא פנה מזרחה לאורך החוף, אך לאחר מכן שב מערבה, עלה לאזור האיים הקריביים ואז נאלץ לשוב לאירופה, ביוני 1500, בשל הידרדרות מצבן של הספינות.

אמריגו ווספוצ'י - המסע הראשון


מששב לספרד קיבל ווספוצ'י הצעה מבית המלוכה לצאת במסע שני מטעמו. ווספוצ'י דחה את ההצעה והעדיף לצאת למסע בחסות פורטוגל דווקא. אולי בחירתו הושפעה מהצלחתו של ואסקו דה גמה הפורטוגזי במציאת נתיב ימי להודו מסביב לאפריקה. אולי בחירתו נבעה מחוזקן ויעילותן של הספינות הפורטוגזיות על פני אלו הספרדיות באותה תקופה. כך או כך יצא ווספוצ'י למסעו השני ב-31 במאי 1501, מפורטוגל. משלחת זו כללה שלוש ספינות. המשלחת הגיעה לנקודה בחופה הצפון-מזרחי של יבשת דרום אמריקה. ווספוצ'י שהיה נחוש למצוא את המעבר מערבה לאסיה ניווט את המשלחת מנקודה זו דרומה לאורך חופה של היבשת, כמעט ועד לנקודה הדרומית ביותר שלה. הוא קיווה למצוא מעבר ימי כלשהו לאוקיינוס ההודי, אך במקום זאת הגיע למסקנה הבלתי נמנעת. לאחר שגילה רצועת חוף כל כך ארוכה התחיל ווספוצ'י אט אט להבין ולהפנים כי המקומות החדשים שהתגלו אינם עוד קבוצת איים וחצאי איים השייכים לדרום-מזרח יבשת אסיה, אלא יבשת חדשה שטרם התגלתה עד כה!

אמריגו ווספוצ'י - המסע השני


העובדה כי מדובר ביבשת לגמרי חדשה התחזקה אצלו עם גילוי שבטי האינדיאנים המקומיים הרבים בעלי התרבות השונה כל כך מכל תרבות אחרת שהייתה מוכרת במערב. שפע היערות עם הצמחייה השונה והנהרות הגדולים יכולים להיות שייכים רק ליבשת ענקית ולא לשרשרת איים קטנים. בנוסף, ווספוצ'י חישב מחדש את היקף כדור-הארץ ושוב הגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי האוקיינוס ההודי נמצא עוד הרחק הלאה מהמקום אליו הוא וקולומבוס הגיעו במסעותיהם. נרגש מתגליתו דיווח ווספוצ'י עוד כשעצרו באיים האזוריים בדרכם לפורטוגל על דבר מציאת היבשת החדשה למשפחת מדיצ'י. כך התפשטה הידיעה באירופה שהתגלתה יבשת חדשה ומגלה הוא לא אחר מאשר אמריגו ווספוצ'י.

ג'ון קבוט


ג'וֹבָאנִי קָבּוּטוֹ (Giovanni Caboto)
נולד ככל הנראה בשנת 1455 בעיירה קטנה על יד נַפּוֹלִי. הרבה פרטים על איש זה אינם ידועים, בעיקר על חייו המוקדמים. קבוטו נולד למשפחה של סוחרים שעברה לגור בוונציה בשנת 1461 (או לפני כן). בשנת 1482 הוא התחתן עם
מָתֵיאָה (Mattea)
, שמה היה הגרסה הנשית לשם מתיו. קבוטו פרנס את משפחתו, שהתרחבה עם הזמן וכללה שלושה בנים, במסחר עם המזרח.
מסיבה לא ידועה באופן וודאי החליט קבוטו לעבור לספרד. ייתכן ורצונו העז לחקור את האוקיינוס האטלנטי ודרכים חדשות בו ולגלות מקומות חדשים דחף אותו לשם. אך הספרדים היו עסוקים עם המשלחות של קולומבוס ואנשים אחרים ולא היו מעוניינים לתת תמיכה כספית גם לו. כך גם הפורטוגלים. קבוטו אז פנה לאנגליה, ובייחוד לעיר הנמל בּרִיסְטוֹל. בריסטול הייתה המרכז הימי השני בגודלו באנגליה והיוותה מוקד לאנשי דייג. במעבר לאנגליה תרגם קבוטו את שמו ל
ג'וֹן קָבּוֹט (John Cabot)
.

הסוחרים בבריסטול היו מאוד מעוניינים להרחיב את תחום פעילות המסחר הימי שלהם. לכן, הם הסכימו לתמוך בקבוט ולממן את מסעותיו הימיים מערבה. זמן קצר לאחר מכן הסכים גם מלך אנגליה
הֵנְרִי ה-7 (Henri VII)
לעזור לקבוט ולתת בידיו את הסמכות להכריז על מקומות חדשים שיגלה כשייכים לבית המלוכה האנגלי.

את המסע הימי הראשון שלו ערך קבוט ככל הנראה ב- 1496. מסע זה נחל כישלון חרוץ. מזג-אוויר סוער שתקף צוות לא מרוצה שסבל גם ממחסור במזון גרמו לקבוט לחזור לאנגליה לפני שגילה משהו.

את המסע הימי השני ערך קבוט בשנת 1497. על סיפונה של ספינה קטנה בשם מַתְיוּ (ככל הנראה על שם אשתו) היו כעשרים איש בלבד. אחרי שייט של חמישה שבועות חצתה המשלחת את האוקיינוס האטלנטי במלואו והגיעה ליבשת צפון-אמריקה, לאזור נְיוּפַאוְנְדְלֵנְד ("אדמה חדשה שנמצאה" – מאנגלית). באזור זה נמצאו ריכוזי דגה גדולים. קיימת סברה הגורסת כי אזור זה וריכוזי הדגה הגדולים שבו היו ידועים כבר לדייגי בריסטול. לפי סברה לא מוכחת זו הם הגיעו לאזור זה כבר כעשר שנים או יותר קודם לכן, ואף הקימו על חופה של אמריקה הצפונית מתקן לניקוי דגים. עובדה זו לא התפרסמה ברבים בגלל העדפתם לשמור את דבר ריכוז הדגים הגדול באזור, מקור פרנסתם, לעצמם בלבד.
החזרה לאנגליה הייתה מהירה יותר וארכה רק קצת יותר משבועיים. המלך ג'ון הוקסם לשמוע על האזור החדש והלא נודע והחליט לעזור לקבוט בארגון מסע שלישי. אך המסע השלישי התברר כאסון מוחלט. מזג-אוויר סוער שפקד את האזור הטביע ארבעה ספינות מתוך החמש שיצאו לדרך. רק ספינה אחת הצליחה לחזור חזרה.

ג'ון קבוט - המסע השני


ריצ'ארד בן-מריק


רִיצַ'ארְד אַפּ-מֶרִיק (Richard ap-Meryk)
נולד בשנת 1445 בחלקה המערבי של אנגליה. הוא התחתן עם
לוּסִי וֱלְס (Lucy Wells)
ועמה הקים משפחה. מאוחר יותר הוא עבר יחד עם משפחתו לבריסטול, עיר הנמל השנייה בגודלה בממלכה (אחרי לונדון). שם הוא קיווה להרחיב את עסקיו. אפ-מריק ביסס שם את מעמדו הכלכלי, החברתי והפוליטי. שלושה פעמים הוא מונה לפקיד המס של המלך בעיר, ואף מונה לשריף העיר בשנת 1497. בארכיון ישן נמצאו מסמכים הקושרים כלכלית את אפ-מריק עם קבוט. אפ-מריק תמך כלכלית בקבוט, וככל הנראה, אם כי לא מוכח, הוא השתתף גם במימון בנייתה של הספינה, מתיו, ששימשה אותו במסעו השני.

כמו ששמו של ג'ון קבוט הנו תוצאה של המרת שמו האיטלקי לאנגלית, כך גם שמו של ריצ'ארד אפ-מריק עבר המרה מוולשית לאנגלית. בוולשית ap משמעותו בן. בהמרה לאנגלית נהוג היה להמיר את התחילית ap בפשטות ל- a. כמו-כן נוספה סיומת אֶה כך שהשם יתגלגל על הלשון החוצה יותר בקלות, או כסיומת חיבה. כך הפך ריצ'ארד אפ-מריק לריצ'ארד אמריקֶה.

קבוט נהג לתת שמות למקומות החדשים שמצא על שם תומכיו וידידיו. כך למשל אי לחופי ניופאונדלנד נקרא סיינט ג'ון לכבודו של המלך ג'ון. על אף שאין סימוכין לכך, סביר להניח שאי אחר ואולי חלק מהיבשת עצמה נקרא על שמו של אמריקה. קבוט, מן הסתם, שרטט גם מפות של חופי העולם החדש אותו מצא. לא נשאר כיום אף שריד מאותם מפות. מפות אלו ככל הנראה הועברו בעקיפין לידיהם של יורדי ים ספרדים ופורטוגזיים, ביניהם גם קולומבוס ווספוצ'י. הלה האחרון איחד כנראה בין ידיעותיו לבין מפתו של קבוט ושימר את המילה אמריקה על המפה המאוחדת. ווספוצ'י גם דאג לפרסם את ממצאיו ברבים, כך התגלגלה המפה שלו לידיו של עורך מפות גרמני בשם
מָרְטִין וַאלְדְסִימוּלֶר (Martin Waldseemüller)
. הלה קרא גם את מכתביו של ווספוצ'י שפורסמו ברבים והניח כי מקור המילה אמריקה על המפה הנו תרגום של שמו של אמריגו ווספוצ'י ודאג לכנות את כל העולם החדש בשם זה. ווספוצ'י אגב כנראה לא הכחיש ולא אישר בפניו את עובדה זו. אמריקֶה הפך לאמריקָה והתאים מבחינה פונטית לשם של יבשת כמו השמות אירופה, אסיה ואפריקה.
קולומבוס ותומכיו התנגדו לשם החדש הזה שייחס את גילוי היבשת לאמריגו ווספוצ'י. במהדורה שנייה של המפות הוחלף השם אמריקה בצירוף "טֵרַה אִינְקוֹגְנִיטָה" ("אדמה לא-נודעת" – מלטינית). אך היה זה מאוחר מידי השם אמריקה כבר נקלט בציבור הפשוט והפך לנחלת הכלל.

אחרית דבר


היום מוכר קולומבוס כמגלה של יבשת אמריקה. זאת על אף שלא הכיר בעובדה שמדובר ביבשת חדשה ולא בדרום-מזרח אסיה. לצד הכבוד לו זוכה קולומבוס על הישגו זה יש גם הרוחשים לו טינה ובוז בקרב ילידי היבשת בשל יחסו לילידי האיים בהם שהה, וגם בגלל שבואו בישר את בואם של כובשים אירופאיים אחרים שהטילו כליה על תרבותם העתיקה.



לשנים: 1990-2000

■...■...■...■...■ | שלום | ■...■...■...■...■



[למסע הקודם | למסע הבא]

[ עמוד ראשי - מסעות גילוי ארצות | מסעות מרקו פולו | גילוי יבשת אמריקה | מסעות וַאסְקוֹ דַה-גַמָה | גילוי מיצרי מגלן | מסעות סר מרטין פורבישר | הרפתקאות סר פרנסיס דרייק | גילוי ים ברנץ | מסעות הנרי האדסון | גילוי ים טסמניה | גילוי מיצרי ברינג | מסעות קפטן ג'יימס קוק | כיבוש הקוטב צפוני | כיבוש הקוטב דרומי | העפלה לפסגת האוורסט | הנחיתה על הירח ]