הנחיתה הראשונה על הירח

פיתוח ראשון של טילים

במהלך מלחמת העולם השנייה הובילה גרמניה הנאצית בתחום פיתוח הטילים בעולם. באמצע שנת 1943 הצליחה גרמניה לפתח טיל ארוך טווח ראשון שנשא את השם V1. כשנה לאחר-מכן, רק ימים ספורים אחרי פלישת כוחות הברית בחוף נורמנדי שבצרפת, בוצעה התקפת הטילים הראשונה של טילי V1 על לונדון. זמן קצר לאחר מכן פותחו גם טילי ה- V2 שהינם יותר מהירים ונושאים יותר חומרי נפץ . טילי ה- V2 כבר היוו פריצת דרך. טילים אלה שוגרו כמעט אנכית והגיעו עד לקצה האטמוספרה. בנפילתם החופשית מטה לעבר המטרה הם עברו את מהירות הקול. אחריהם הגיע פיתוח טילי ה- V3. פלישת בעלות הברית לצפון צרפת והפצצות מסיביות של בסיסי הטילים הביאו בסופו של דבר לעצירת תוכניות אלה ולסיום הפצצות הטילים על הבירה האנגלית.

בפיתוח הטילים בגרמניה ובבניית הבסיסים התת-קרקעיים אולצו להשתתף אסירים ועובדי כפייה בתנאים בלתי-אנושיים. זלזול בחייהם של אלה לא היה נסתר מצד המדענים שעסקו בפיתוח הטכני ואף נתמך על-ידי חלקם. עם סיום מלחמת העולם השנייה והבסתה של גרמניה הנאצית לא מנעה עובדה זו מהעסקת אותם מדענים נאציים על-ידי הצדדים המנצחים. חלקי טילים, שרטוטים ושאר אביזרי לימוד הוחרמו על-ידי הרוסים, הבריטים והאמריקאיים. מהנדסים ומדענים גרמניים רבים מצאו מקלט ועבודה באותם מדינות והניחו בהן את היסודות לתוכניות כיבוש החלל.

המרוץ לכיבוש החלל

הנחיתה הראשונה של האדם על הירח הינה תוצאה ישירה של התחרות הפוליטית בין ארצות הברית החופשית והקפיטליסטית ובין ברית המועצות הסובייטית והקומוניסטית. הנחיתה מהווה את שיאו וגם את תחילת סופו של המרוץ הבין-גושי לכיבוש החלל.

מלחמת העולם השנייה באה על סיומה עם ניצחונן של בעלות הברית על מדינות הציר. אך היריבות הפוליטית בין בריה"מ הקומוניסטית לבין ארה"ב ואנגליה הביאה למלחמה הקרה. מדינות העולם התחלקו שוב לשלושה גושים: הגוש המזרחי (בהנהגת בריה"מ), הגוש המערבי (בהנהגת ארה"ב) וגוש המדינות הבלתי מזדהות. שליטי כל צד חפצו להציג את עליונותן בכל התחומים, לרבות בתחום המדעי, זאת בכדי להוכיח את צדקת דרכן הפוליטית והחברתית.

מעבר למשמעות פוליטית יש לטילים כמובן גם משמעות צבאית. ב-1945 ב-1949 בהתאמה היו לשתי המעצמות החדשות, ארה"ב ובריה"מ, יכולת לפתח פצצות גרעין. טיל מונע בכוח רקטה בעל טווח גדול וכושר נשיאה של פצצה גרעינית מקנה כוח צבאי רב. שתי המדינות התחרו גם על פיתוח טילים למטרה זו.

להלן אבני דרך במהלך העשור של המרוץ לחלל:

1957	יריית הפתיחה למרוץ הייתה שיגורו המוצלח של הלוויין הסובייטי הראשון לחלל. לוויין הנו ירח מלאכותי הנע במסלול אליפטי סביב גוף כלשהו. ב-4 לאוקטובר בשנת 1957 שיגרו הסובייטים את ספוטניק1. ספוטניק (תייר ברוסית) היה לא יותר מאשר כדור בקוטר של כ-58 ס"מ ומשקל של כ-83 ק"ג. כל 96 דקות היה משלים הקפה אחת כשהוא שולח אותות צפצוף קצרות. ספוטניק חודש לאחר מכן, ב-3 לנובמבר, שיגרו הרוסים את ספוטניק2. גם הפעם, בדומה לניסויים שנערכו כ-170 שנה קודם לכן עם הכדור הפורח, לא הייתה ברורה השפעת השהייה בחלל על גוף האדם. בדומה לשליחת כבשה, תרנגול וברווז בתוך כדור פורח ע"י האחים מוֹנְגוֹלְייֵה (Montgolfier) נשלחה כלבה בשם לייקה בתוך ספוטניק2. גם הכלבה לייקה חזרה בשלום – לפחות זה מה שפורסם בזמנו על-ידי הרוסים. יש הגורסים כי הכלבה מתה עוד בחלק הראשון של הטיסה. בכל מקרה, שבוע לאחר מכן יצאה הודעה על מותה וגופתה נשרפה. קוריוז: עם ספוניק1 ו- ספוטניק2 נראה שהרוסים מנצחים את המרוץ בקלות ושכל עניין התחרות הוא "קפוטניק" (קפוט משמעו אבוד באנגלית).
1958	ב-31 לינואר, בפיגור קטן לעומת הרוסים, שיגרו האמריקאים את הלוויין הראשון שלהם לחלל, אקספלורר1. האקספלורר (חוקר באנגלית) נשא בתוכו מכשור מדעי לחקר החלל. ב-5 למרץ משגרים האמריקאים את אקספלורר2, אך טיסתו נכשלת והוא לא נכנס למסלול היקפי סביב כדור-הארץ. ב-17 למרץ משגרים הרוסים את ספוטניק3. באותה שנה הוקם המנהל הלאומי לאווירונאוטיקה וחלל, נאס"א (National Aeronautics Space Administration).
1959	ב-2 לינואר משגרים הסובייטים את Luna1 (ירח בשפה מדעית) שמקיף את השמש. ב-3 למרץ משגרים האמריקאים את פיוניר4 שחולף ליד הירח ונכנס למסלול הקפה סביב השמש. ב-28 למאי האמריקאים משגרים לחלל זוג קופים גמדיים שחוזר בריא ושלם. ב-12 לספטמבר משגרים הסובייטים את Luna2 החללית הראשונה שמגיע לירח. בסוף מסעה היא מתרסקת על פני הירח. ב-4 לאוקטובר משגרים הסובייטים את לונה3 שמקיף את הירח ומצלם את רוב פני שטחו.
1960	ב-18 לאוגוסט משגרים האמריקאים לחלל את לווין הריגול הראשון.
1961	האמריקאים מנסים להדביק את הרוסים ומשגרים שימפנזה לחלל בינואר. האדם הראשון בחלל וההקפה הראשונה של כדור-הארץ מן החלל. ב-12 לאפריל הקוסמונאוט הסובייטי יוּרִי גַגַרִין (Yuri Gagarin) משוגר לחלל ומשלים הקפה ראשונה בחלל סביב כדור-הארץ. טיסתו ארכה שעה אחת ו-48 דקות. היה זה X שנים אחרי הקפת כדור-הארץ ביבשה ובאוויר. הסובייטים למעשה סיכנו את חייו בכך שהוא חזר ארצה כשהוא בדרך מטה נוטש את כלי החלל וצונח לבדו. הוא התקבל כגיבור לאומי. בדיחה מימי השלטון הקומוניסטי מספרת שבחזרו ארצה מן החלל נשאל גגרין על-ידי חרושצ'וב, מנהיג בריה"מ, אם יש שם חיים. גגרין השיב – לא, גם שם אין חיים. ב-5 למאי, בפיגור קטן אחרי הרוסים, משוגר לחלל האסטרונאוט האמריקאי הראשון, אַלַן שֵפַּרְד (Alan Shepard) . טיסתו בחלל ארכה מעט יותר מ- 15 דקות. עדיין אין אמריקאי שהקיף את כדור-הארץ מן החלל. עשרה ימים לאחר-מכן, ב-15 למאי, נושא נשיא ארה"ב, ג'ון פ. קנדי, נאום המציב את הנחתת האדם על הירח וחזרתו בשלום כאתגר שיש להשלים לפני סוף העשור. לוח הזמנים הבהול נקבע כמובן מטעמים פוליטיים, ולאו דווקא מטעמים מדעיים.
1962	ב-20 לפברואר, שוב בפיגור אחרי הרוסים, ג'וֹן גְלֵן (John Glenn) הנו האמריקאי הראשון להשלים הקפה סביב כדור-הארץ מן החלל.
1963	ב-16 ליוני האישה הראשונה בחלל. שוב אלה הרוסים שמקדימים את האמריקאים גם בקטגוריה זו, בשליחתם לחלל את הקוסמונאוטית וַלֵנְטִינַה טֵרֵשְקוֹבַה (Valentina Tereshkova) .
1965	ב-18 למרץ הקוסמונאוט הרוסי, אַלֵכְּסֵיי לֵאוֹנוֹב (Alexi Leonov) , מבצע את הליכת החלל הראשונה כשהוא יוצא ל-12 דקות מרכב החלל שלו. למעשה הוא כמעט ונהרג. לחץ האוויר בחליפת החלל שלו גרמה לניפוחה אל כמעט מעבר לגודל פתח החללית. ב-24 למרץ הגששית ריינג'ר9 מתרסקת כמתוכנן על פני הירח, תוך שהיא משדרת חזרה ארצה תמונות נוף שהיא מצלמת.
1966	ב-14 לינואר נפטר אבי תוכנית החלל הרוסית, סֵרְגֵיי קוֹרוֹלֵב (Sergei Korolev) . עם מותו ספגה תוכנית החלל הרוסית מכה קשה ממנה יהיה קשה לה להתאושש. ב-3 לפברואר נוחתת בשלום החללית הלא-מאוישת הראשונה על הירח. אלה הרוסים שמנחיתים את החללית Luna9. ב-2 ליוני, שוב באיחור לעומת הרוסים, מנחיתים גם האמריקאים את סוביור1 (מודד באנגלית) בשלום על הירח.
1967-1968	ו-  סדרה של תאונות ואסונות גם בצד הרוסי וגם בצד האמריקאי גורמת למותם של מספר קוסמונאוטים (בהם גם יורי גגרין – הקוסמונאוט הראשון) ומספר אסטרונאוטים באירועים שונים.
1969	ב-20 ליולי האדם הראשון צועד על הירח. היה זה נִיל אַרְמְסְטְרוֹנְג (Neil Armstrong) שירד ראשון מכבש המדרגות של רכב הנחיתה כשהוא אומר את המשפט המפורסם: "צעד קטן לאדם – פסיעה ענקית לאנושות". אחריו ירד אֵדְווִין "בַּאז" אַלְדְרִין (Edwin “Buzz” Aldrin) . שותפם השלישי, מַייְקֵל קוֹלִינְס (Michael Collins) , נשאר ברכב החלל מקיף את הירח לבדו.

הרוסים הובילו במרוץ לכיבוש החלל מהתחלתו בשנת 1957 ועד לשנת 1966. בכל קטגוריה ובכל שלב הם הקדימו את האמריקאים. אך היתרון שלהם תמיד היה קטן ונמדד בדרך-כלל בחודשים ספורים בלבד. היו אלה האמריקאים שבסופו של דבר ניצחו במרוץ כשהנחיתו את האדם הראשון על הירח.

מסעה של אפולו11

אפולו המריאה ממרכז החלל על שם קנדי בבוקרו של ה-16 ליולי 1969, בשעה 09:32. צוות האסטרונאוטים כלל שלושה: מפקד הצוות - ניל ארמסטרונג, טייס רכב הנחיתה על הירח - אדווין "באז" אלדרין וטייס רכב הפיקוד - מייקל קולינס.
ב-19 ליולי, אחרי שעברה כ- 380,000 ק"מ, נכנסה אפולו11 למסלול סביב הירח. שלושת האסטרונאוטים זכו להפסקה של 24 שעות לפני ניסיון הנחיתה על פני הירח. ב-20 ביולי נפרדו ארמסטרונג ואלדין מקולינס, ועם כלי הנחיתה ה- "עיט" (eagle) נפרדו מהחללית (מרכב הפיקוד) לעבר פני הירח.

הירח הנו לוויין טבעי של כדור-הארץ. כוח המשיכה של כדור-הארץ לוכד אותו במסלול הקפה סביבו. קוטרו של הירח כ-3,474 ק"מ (מעט יותר מרבע קוטרו של כדור-הארץ). גם לירח יש כוח משיכה. כוח המשיכה של הירח משפיע על פני כדור-הארץ ביצירת תופעת גאות ושפל. מכדור-הארץ ניתן לראות רק צד אחד של הירח. צד זה הוא גם הצד שתמיד מואר. מכיוון שכוח המשיכה של הירח חלש מאוד האטמוספרה על פניו דלילה מאוד. לא התפתחו חיים כלשהם על כוכב זה וגם לא צמחייה. מכיוון שהכוכב "דומם" כל פגיעה של אסטרואיד או גוף שמימי אחר חרטה מכתש או צלקת אחרת על פניו. על פני הכוכב מרובים מכתשים וצלקות שנצברו במשך השנים. בנוסף, בצד המואר הפונה לכדור-הארץ ישנם אזורים כהים רבים. אזורים כהים אלו נקראים ימות ירח. הם נקראים ימות מכיוון שבעבר חשבו שהם מכילים מים, אך מקור צבען הוא לא מים אלא בהתפרצות בזלתית.

תצלום של הירח (באדיבות נאס"א)

ה- "עיט" נפרד מהחללית והתקרב לפני הירח. בעשותו כך כמעט קרס מחשב הבקרה שלו כתוצאה מעומס יתר שנבע מחישובים מרובים. המחשב תוכנן לעבוד עם רדאר אחד בזמן הנחיתה שימדוד את המרחק בין ה- "עיט" לפני הירח. אך בהחלטה שהתקבלה ברגע האחרון לפני השיגור הוחלט להפעיל שני רדארים, כשהרדאר הנוסף ישמש למדידת המרחק בין ה- "עיט" לרכב הפיקוד. במרכז הפיקוד לא ידעו כמובן את מקור הבעיה בזמן אמת ואף לא את פשר הודעת השגיאה שהופיע רק כמספר קוד 1202. במרכז הפיקוד שקלו ברצינות אם להמשיך במשימה או להורות על חזרה להתחברות עם רכב הפיקוד. לבסוף הוחלט ע"י אחראי תוכנת המחשב, בעיקר מתוך תחושות בטן, כי אין תקלה אמיתית וכי ניתן להמשיך במשימה. למרבה המזל המחשב תוכנת כך שתינתן עדיפות לביצוע חישובים בעלי עדיפות גבוהה. אך בכך לא תמו הצרות. בגלל מהירות נפילה שלא לפי החישובים ה- "עיט" פספס את מקום הנחיתה המיועד. פני הירח מלאים במכתשים, סלעים גדולים, גבעות והרים. ארמסטרונג תר אחר מקום נחיתה אפשרי אחר בעוד הדלק הולך ואוזל. לבסוף נמצא יעד נחיתה אפשרי – "ים השלווה" (Tranquility Mare). הנחיתה בוצעה בהצלחה, כשנותר דלק רק לעוד כ- 20 שניות טיסה (בהערכה שנעשתה לאחר מכן התברר שנשאר דלק ל- 45 שניות – עדיין כמות נמוכה מאוד). אולדרין היה הראשון להודיע על סיום הנחיתה: "אורות מגע. העברה למצב אוטומטי. כבה מנוע". הודעה יותר מובנת לכלל הציבור העביר ארמסטרונג בקשר:

"כאן בסיס הרוגע. הנשר נחת".

בשעתיים הראשונות שלאחר נחיתת ה- "עיט" ביצעו ארמסטרונג ואלדרין בדיקות תקינות לראות שהרכב תקין ומוכן לטיסתו חזרתו לחללית הבקרה. לאחר שהבדיקות הושלמו בהצלחה והראו תקינות ניתנה ההרשאה לצאת מה- "עיט".
לפי התוכנית המקורית כשעה הוקצתה לארוחה וחמש שעות הוקצו למנוחה לפני הירידה אל אדמת הירח. הצעתם של שני האסטרונאוטים להקדים את לוח הזמנים התקבלה לגמרי בהבנה במרכז בקרת החלל ביוסטון.

דלת ה- "עיט" נפתחה וראשון ירד ארמסטרונג בשלבי הסולם. עם רגל אחת על קרקע הירח ורגל אחת עדיין על הסולם חקק את משפטו המפורסם:

"צעד קטן לאדם – פסיעה ענקית לאנושות"

מספר שנים לאחר מכן כשיבקר בירושלים יאמר שהוא מתרגש לצעוד היכן שישו יתכן וצעד כמו איך שהתרגש כשהוא עצמו צעד על הירח.
אחריו ירד בסולם אלדרין.

אלדרין יורד בסולם (באדיבות נאס"א)

שניהם פסעו בחליפות חלל על פני הירח שכוח המשיכה שלו כ- 1/6 מכוח המשיכה של כדור-הארץ. על חזה חליפת החלל שלהם הייתה קבועה מצלמה משוכללת בעזרתה צילמו מאות תמונות מדהימות ביופיין ובבהירותן גם למרחק רב (על פני הירח האטמוספרה דלילה ביותר וכמעט שאין מרחף בה אבק המטשטש תמונות).

בזמן שהותם על פני הירח הם תחילה דלגו ממקום למקום, סורקים את השטח. הם הציבו את הדגל האמריקאי. הניחו לוח חתום ע"י הנשיא האמריקאי ניקסון, המצהיר: "כאן בני האדם מכדור-הארץ הניחו רגלם לראשונה על הירח ביולי 1969. באנו בשלום בשם האנושות כולה". הם הניחו גם מתקנים מדעיים שונים ואספו דוגמיות מאבני הירח.

הדגל האמריקאי על הירח (באדיבות נאס"א)

הסיקור התקשורתי מסביב לעולם

מעולם לא היה מחזה דומה לו הייתה עדה במשותף ובזמן חי כמחצית מאוכלוסיית העולם. כולם במדינות העולם השונות היו מרותקים למסך הטלוויזיה ששידר בזמן חי את נחיתתה של אפולו11 על הירח ואת צעידתם של האסטרונאוטים על אדמתו. למחרת כל עיתוני העולם בישרו על כך בעמודם הראשון, למעט רוסיה שמתוך בושה הצניעה את הידיעה בתוך העיתון.

השהייה על הירח ארכה כ-21 שעות. בסיומה המריא ה- "עיט" במסלול לעבר רכב הבקרה שם חיכה קולינס. ההתחברות בוצעה בהצלחה ורכב הבקרה החל מסעו חזרה הביתה ב-22 ליולי. יומיים לאחר מכן, שהם שמונה ימים מתחילת המסע, חדר הרכב בשלום לאטמוספרה של כדור-הארץ. בצהרי ה- 24 ליולי נפתח מצנח מאחוריו בשלב הנחיתה האחרון והוא הכה במימי האוקיינוס השקט, לא הרחק מספינת ההצלה שחיכתה לו. צוללנים הביאו חליפות בידוד לשלושת האסטרונאוטים. למרות שהדעה הרווחת הייתה שהירח הנו סטרילי עדיין נהגו במשנה זהירות מחשש שחיידקים כלשהם בכל-זאת קיימים עליו.

תיאורית הקונספירציה

במשך הזמן נשמעו טענות מקבוצות קטנות שתיעוד הנחיתה המאוישת על הירח אינו אלא קונספירציה אמריקאית. לפי קונספירציה זו כל הנחיתה על הירח הייתה שקרית ולא קרתה במציאות אלא רק באולפני ההסרטה של הוליווד. טענת הקונספירציה נשענת על שני טיעונים עיקרים. טיעון ראשון גורס כי לא ייתכן שהדגל האמריקאי שהועלה על תורן על הירח יכול להתנפנף ברוח... בגלל כוח המשיכה הנמוך של הירח אין על פניו אטמוספרה ובטח שלא רוחות. טיעון עיקרי שני הוא אי תאימות בין הטל הצל של האסטרונאוטים ועצמים אחרים על פני הירח כמו גם אי התאמות בין פרופורציות או מרחקים של עצמים בתמונות שצולמו.
בנקל ניתן להפריך שני טיעונים אלה. בסרטון הנחיתה ניתן להבחין בקלות שבד הדגל מתוח לאורח תיל ברזל על מנת שייראה כולו פרוש ולא שמוט. הדגל מתנופף אך ורק כשרכב הנחיתה ממריא חזרה לחללית אפולו ופולט מטה סילון של גזי פליטה. לגבי הטיעון השני, שוב חוסר האטמוספרה על הירח גורם לפיזור אור שונה ממה שמוכר לנו בכדור-הארץ ומכאן ההבדלים בהיטלי הצל של האסטרונאוטים ושל סלעי הירח למשל. מסיבה זו גם הבדלי הקליטה של מרחקי עצמים ופרספקטיבה בינם בתמונות שצולמו.

אף גורם מדעי רציני לא ערער בעבר או מערער בהווה על אמינות נחיתת האמריקאים על הירח, גם לא הסובייטים מתחריהם. על המעטים שמערערים על נחיתת האדם על הירח ניתן לומר בבטחה כי הם עצמם נפלו מן הירח.

מאז ועד היום

1970 – האמריקאים משגרים את אפולו13 לירח. פיצוץ בתאי הדלק שסיבתו לעולם לא נקבעה בוודאות גרם לחזרתה מורטת העצבים של אפולו13 לכדור-הארץ כ-50 שעות לאחר המראתה. הצוות הצליח לחזור בשלום כנגד כל הסיכויים.
1971 – האמריקאים משגרים את אפולו14 שנוחתת במקום שיועד לאפולו13. בצוות האסטרונאוטים נכלל אלן שפרד, האסטרונאוט האמריקאי הראשון.
1972 – האמריקאים משגרים את אפולו17 לירח. הטיסה המאוישת האחרונה לירח. סך הכול 12 אנשים צעדו על הירח מ-6 משימות שיגור מוצלחות אפולו11 עד אפולו17 (לא כולל אפולו13).
1975 – האמריקאים והרוסים משגרים יחד את תחנת החלל הבין-לאומית המאוישת הראשונה, אפולו-סויוז (Apolo-Soyuz).
1976 – האמריקאים מנחיתים על פני מאדים שני גששים viking1 ו- viking2 ששולחים חזרה תמונות ונתונים.
1981 – האמריקאים משגרים לחלל את מעבורת החלל קולומביה. קולומביה הנה רכב החלל הראשון הניתן לשימוש חוזר.
1982 – הרוסים משגרים תחנת חלל מאוישת ראשונה.
1986 – האמריקאים משגרים ב-28 לינואר את המעבורת צ'אלנג'ר (מאתגר באנגלית) שמתפוצצת שניות לאחר המראתה. כל חברי הצוות, בהם מורה מתנדבת אחת, נהרגים. הפיצוץ ארע ככל הנראה מאטם גומי שהתכווץ בקור העז ששרר בזמן השיגור. בגלל התכווצותו לא בוצעה האטימה כראוי. גז חם שדלף גרם לדליקה שהביאה לפיצוץ המעבורת. 32 חודשים יעברו עד שטיסות המעבורת יחודשו.
1986 – הרוסים משגרים את תחנת החלל מיר.
1988 – ישראל משגרת לווין ישראלי ראשון לחלל – אופק1.
1989 – האמריקאים משגרים את החללית הלא מאוישת – גלילאו על מנת לחקור את כוכב צדק. החללית מגיע לכוכב בסוף שנת 1995. בשנת 2003 היא מתרסקת כמתוכנן במהלך חדירתה לאטמוספרה של צדק, לא לפני שהיא מגלה ירחים חדשים לכוכב.
1990 – הטלסקופ האבל (Hubble) משוגר לחלל ע"י המעבורת דיסקברי.
1997 – בגיל 77 חוזר לחלל האסטרונאוט לשעבר ג'ון גלן.
1998 – ב-20 לנובמבר נורתה יריית הפתיחה לתחילת הקמת תחנת חלל בינלאומית עם שיגור חללית בקרה תוצרת רוסיה בעלות אמריקאית. המדינות השותפות לפרויקט המורכב הן: ארה"ב, רוסיה, יפן, קנדה ו-11 מדינות אירופאיות (איטליה, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, נורבגיה, ספרד, צרפת, שבדיה, שוויץ). מועד סיום משוער – שנת 2010.
2003 – האמריקאים משגרים לחלל את מעבורת הקולומביה שעל סיפונה גם

אילן רמון

האסטרונאוט הישראלי הראשון. חלק בידוד שניתק בזמן המראת המעבורת גרם לנזק באיכות מעטפת הבידוד של המעבורת. בזמן חזרה לארץ וחדירה לאטמוספרה, החיכוך עם האוויר גורם לחום רב. במקרה של המעבורת קולומביה הבידוד נפגע והחום העז שהצטבר על המעטפת גרם בסוף לפירוקה לגורמים ולמותם של כל חברי הצוות.
2003 – סין משגרת לחלל חללית מאוישת. בכך הופכת סין למדינה השלישית בעולם ששיגרה אדם לחלל, אחרי רוסיה וארה"ב.

בחן את עצמך...





[למסע הקודם]
[ עמוד ראשי - מסעות גילוי ארצות | מסעות מרקו פולו | גילוי יבשת אמריקה | מסעות וַאסְקוֹ דַה-גַמָה | גילוי מיצרי מגלן | מסעות סר מרטין פורבישר | הרפתקאות סר פרנסיס דרייק | גילוי ים ברנץ | מסעות הנרי האדסון | גילוי ים טסמניה | גילוי מיצרי ברינג | מסעות קפטן ג'יימס קוק | כיבוש הקוטב צפוני | כיבוש הקוטב דרומי | העפלה לפסגת האוורסט | הנחיתה על הירח ]