ללמוד הונגרית

חלק ב: הפועל

13 הטיה כללית והטיה פרטית

בפרק הקודם למדנו כי הטיית הפועל לפי גוף מבצע הפעולה ולפי זמן ביצועה מתבצעת על-ידי הוספת סיומות לפועל. בפרק הקודם הראנו סיומת אחת לכל מקרה של גוף מבצע הפעולה ושל זמן ביצועה. אבל קיימים בשפה ההונגרית שתי סיומות אפשריות לבחירה לכל גוף מבצע הפעולה ולכל זמן ביצועה.

סיומת אחת שייכת לקבוצת הטיה כללית וסיומת שניה שייכת לקבוצת הטייה פרטית.

למשל, לגוף שלישי רבים (הם Ők) יש שתי סיומות גוף שונות בזמן הווה. הסיומת עבור הטייה כללית היא nak- ואילו הסיומת עבור הטייה פרטית היא ják- (בהמשך נלמד שישנם עוד אפשרויות).

כלומר, לכל פועל ישנן שתי קבוצות שונות ונפרדות של סיומות: קבוצת הטיה כללית וקבוצת הטייה פרטית. כל קבוצה מכילה את כל הסיומות הנדרשות להוספה לפועל לפי גוף מבצע הפעולה ולפי זמן ביצועה. בפרק זה נלמד מהי הטיה כללית ומהי הטיה פרטית וכיצד יש לבחור את ההטיה המתאימה.

במשפט בו אין מושא לפעולה נבחר בסיומת המתאימה מתוך קבוצת ההטייה הכללית. למשל,


אם קיים מושא לפעולה במשפט והמושא הוא מסוג כללי נבחר לצרף לפועל את הסיומת המתאימה מתוך קבוצת ההטיה הכללית.
במקרה בו מושא הפעולה במשפט הוא פרטי נבחר לצרף לפועל את הסיומת המתאימה מתוך קבוצת ההטיה הפרטית.

לכן, כדי להטות פועל יש להחליט קודם את סוג מושא הפעולה במשפט – האם הוא כללי או פרטי.

נגדיר את סוג מושא הפעולה לפי הכללים הבאים:

1. אם מושא הפעולה הוא גוף ראשון, אותי (engem) או אותנו (minket), אזי הוא תמיד יחשב כמושא כללי.

למשל,


2. אם מושא הפעולה הוא גוף שני, אותו (téged) או אתכם (titeket), אזי הוא תמיד יחשב כמושא כללי.

למשל,


3. אם מושא הפעולה הוא גוף שלישי יחיד (זהו רוב המקרים בהם ניתקל: כשהמושא הוא שם-עצם כלשהו), אזי הוא יוגדר גם כן כללי, אלא אם הוא ייחודי ונבדל מהמקרה הכללי בכך שהוא:
   ‏א. מופיע עם "הא הידיעה" לפניו
   ‏ב. כולל מילית הצגה (זה, ההוא, אלה או ההם)
   ‏ג. שם של בן-אדם מסוים או של מקום מסוים
   ‏ד. גוף שלישי, אותו/אותה/את זה (őt), יכול להופיע במפורש או רק להשתמע
   ‏ה. גוף עצמי, את עצמי (magam), את עצמך (magad) את עצמו (maga) וכו'
   ‏ו. מופיע בשאלה עם המילה "איזה?" כי התשובה תתייחס למישהו/משהו מסויים
   ‏ז. מופיע במשפט טפל הנפרד מהפועל

למשל,


לשם הפשטות ניתן להגדיר באופן כללי שאם מושא המשפט הוא גוף שלישי יחיד והוא מוגדר כמיוחד, אישי, מסוים, פרטי וכו' אזי הוא יוגדר כמושא פרטי, אחרת הוא יוגדר כמושא כללי.

למשל, הנה מקרים בהם מושא הפעולה הוא כללי,


לסיום, הערה חשובה שיש לשים לב אליה. השפה ההונגרית חסרה את המילה "את" המשמשת בעברית לציון המושא-הישיר של המשפט (אם כי ניתן להשמיטה). המושא-הישיר הוא למעשה מושא פרטי שכן הוא כולל התייחסות לחפץ מסוים: את העיפרון, את הבית, את הכיסא וכו'. בלבול יכול להתרחש עם נקשר בטעות את המילה "את" לסיומת המושא t- ונחשוב שהסיומת t- מרמזת על מושא-ישיר שהנו, כאמור, מושא פרטי. זה המקום להבהיר שאין קשר בין הסיומת t- לבין סוג המושא – כללי או פרטי. מושא המשפט יכול להיות כללי או פרטי גם כשסיומת המושא t- מתווספת אליו. למשל,


בשני המשפטים האחרונים התווספה סיומת המושא t- למילה עיפרון (ceruza), אבל יש הבדל בין שני המשפטים. במשפט הראשון יש התייחסות כללית לעיפרון כלשהו, לכן זהו מושא כללי. במשפט השני יש התייחסות פרטית לעיפרון מסוים, לכן זהו מושא פרטי.

[לפרק הקודם | לפרק הבא]

[ עמוד ראשי - שפות | חלק א - בסיס השפה : האלפבית | תנועות | עיצורים | הרמוניית התנועות | הטעמה | שם-עצם | הפועל להיות | הפועל יש | תחליפי שם-עצם | יחיד/רבים | שייכות | חלק ב - הפועל : מבוא לפועל | הטיה כללית והטיה פרטית | הטיית הפועל | משפחות פעלים מיוחדות | סיומות מיוחדות לפעלים | חלק ג - חלקי הדיבר : שם-פועל | תואר-השם | תואר-הפועל | מילות חיבור | סיומות נפוצות | חלק ד - מבנה משפטים שונים : משפטי קיום ואי-קיום | משפטי התניה | משפטי ציווי | משפטי שלילה | משפטי שאלה | משפט פעיל ומשפט סביל | משפטי השוואה | פתגמים | חלק ה - אוצר מילים ותרגילים : אוצר מילים ]