headline





מדידת מהירות האור



מהעת העתיקה ועד לעת החדשה


עוד בעת העתיקה היה מוסכם בין הפילוסופים של יוון העתיקה כי הקול נע במהירות סופית. לראיה קול הרעם המתגלגל מגיע זמן מה אחרי שהברק נראה. במידה וסופת הברקים והרעמים רחוקה יותר כך הפרש הזמן העובר בין ראיית הברק לשמיעת הרעם הולך וגדל. כך לגבי מהירות הקול, אך מה לגבי מהירות האור? האם גם האור מתפשט במרחב במהירות מוגבלת וסופית?

מהירות הברק לעומת איטיות הרעם


ביוון העתיקה האמינו שהאור מגיע לעיני הצופה מיידית, בן רגע, ולכן מהירותו היא אינסופית. האדם הראשון שידוע כי קרא תיגר על קביעה זו הוא
גַלִילֵאוֹ גַלִילֵאי (Galileo Galilei)
. במאה ה-17 קרא גלילאו תיגר על הקביעה כי כדור-הארץ הוא מרכז היקום. בנוסף לקריאת תיגר מפורסמת זו טען גלילאו כי מהירות האור, על אף שהיא גדולה ככל שתהיה, הינה בעלת ערך סופי. כדי למדוד את מהירות האור הציע גלילאו לערוך את הניסוי הבא. שני אנשים יעמדו בראש שתי גבעות שונות המרוחקות אחת מן השנייה כ-5 מייל (8 ק"מ). כל אחד משני האנשים יחזיק בידו עששית דולקת המוסתרת בתחילת הניסוי. בחשכת הלילה יציג הראשון את העששית ואורה יגיע לאדם השני, שאז בתורו יציג את העששית לאדם הראשון. האדם הראשון ימדוד את הזמן שחלף מרגע שחשף את אור העששית ועד שהגיע אליו אור העששית מהגבעה השנייה. את מהירות האור ניתן יהיה אז לחשב על-ידי חלוקת המרחק בין שתי הגבעות בזמן הנמדד.

הניסוי של גלילאו


גלילאו ערך בסופו של דבר את הניסוי בעצמו. הוא ועוזרו נעמדו במרחק של כמייל (1.6 ק"מ) אחד מן השני. הניסוי נכשל, מכיוון שמהירות האור גדולה מאוד, האור נע הרבה יותר מהר מזמן התגובה של עוזרו של גלילאו. גלילאו רק יכול היה להסיק מן הניסוי כי מהירות האור אכן גדולה מאוד (כפי שכבר היה מן הסתם ידוע). כשהוא לא מרוצה מעצמו הוא ירד מן הגבעה אוחז בעששית האור בידו.

אור הכוכבים


הניסוי של גלילאו נידון לכישלון לא רק בגלל זמן התגובה האיטי יחסי של בני האדם לעומת מהירות האור. סיבה נוספת לכישלון הניסוי נעוצה במרחק הקטן אותו קרן האור עברה בכדי למדוד את מהירותה. על מנת שניסוי למדידת מהירות האור יצליח יש למדוד את האור כשהוא נע לאורך מרחק רב, למשל האור המגיע מן הכוכבים וחוצה מרחקים עצומים עד שהוא מגיע לכדור-הארץ.

אוֹלֶה רוּמֶר (Ole Rømer)
נולד ב- 25 לספטמבר 1644 באָרְאוּס (Aarhus), דנמרק. בשנת 1662 החל את לימודיו האקדמאיים באוניברסיטה של קופנהאגן.

בשנת 1671 פנה רומר לערוך תצפיות במצפה כוכבים דני על ליקוי גרם השמיים אִיוֹ (Io), אחד מירחיו של צדק. הירח איו סובב צדק וחלק מן הזמן הוא מוסתר על-ידי צדק ולא נראה מכדור-הארץ וחלק מזמן הקפתו את צדק הוא נראה בבירור מכדור-הארץ כנקודה קטנה ושחורה החולפת על פניו של הכוכב הענק. את הירח איו, אגב, גילה לראשונה לא אחר מאשר גלילאו שהזכרנו קודם לכן, הוא גילה את הירח בעזרת טלסקופ שבנה בעצמו.

תנועת הירח איו על רקע כוכב צדק


בשנת 1672 הוא נענה לבקשת ממשלת צרפת של לואי ה-14 ומצא משרה במצפה הכוכבים בפאריז. בנוסף לתצפיותיו השתתף רומר בצוות המורים של אנשי המעמד הגבוה ואף בצוות המתכננים של גני וורסאי.

במצפה הכוכבים הפריזאי צפה אחד האסטרונומים הצרפתיים,
ג'וֹבַאנִי דוֹמֶנִיקוֹ קָסִינִי (Giovanni Domenico Cassini)
באותו ירח איו ורשם את מדידות תצפיותיו.

מכיוון שהירח איו מקיף את צדק במהירות קבועה ובמסלול היקפי באורך קבוע ניתן לחשב את מיקומו בכל רגע ורגע במהלך מחזור הקפה אחד שלו הנמשך כ- 1.76 ימים. לכן אפשר היה להניח כי ניתן לחשב ולמצוא את הירח במקום מסוים בכל לילה ולילה לאורך השנה. קסיני הופתע לגלות כי בזמן מסוים בשנה נראה הירח איו מקדים את מיקומו הצפוי ואילו כחצי שנה לאחר מכן הוא נראה דווקא כמאחר להופיע במקום בו היה אמור להיות לפי החישובים. עובדה זו לא הייתה קשורה כלל וכלל לתופעת הליקוי של גרמי השמיים, אלא למרחקו של כדור-הארץ ביחס לצדק ולירחיו לאורך השנה. בתקופה מסוימת בשנה נמצא כדור-הארץ במרחק הקצר ביותר מצדק. בתקופה זו האור המגיע מצדק (זהו כמובן אור השמש המוחזר מפניו) מגיע מוקדם יותר לכדור-הארץ כי הוא עובר מרחק קצר יותר מאשר בדרך-כלל. בתקופה זו יראה הירח כמקדים את מיקומו. כחצי שנה מאוחר יותר ימצא כדור-הארץ במרחק המרבי מצדק ומירחיו, אז האור המוחזר עובר מרחק רב יותר. בתקופה זו הירח איו יראה כמאחר להופיע במקומו הצפוי.

מרחק משתנה בין כדור-הארץ לצדק


קסיני זרק כהשערה כי הבדלים אלו בהופעת ליקוי הירח איו על-ידי הכוכב צדק אותו הוא מקיף נובעים ממהירותם הסופית של גלי האור. אך מסיבה שאינה ברורה הוא זנח את השערתו זו ולא עסק בה יותר.

כאשר רומר הגיע למצפה הכוכבים בפאריז הוא המשיך לתצפת על הירח איו והגיע לאותם הבדלים בזמני ההקפה אליהם הגיע קסיני לפניו.

רומר, בניגוד לקסיני, השכיל להבין את התופעה בה נתקל. הוא הבין כי נפלה בידיו האפשרות לחשב את מהירות האור בעזרת אותם הבדלים קטנים במיקומו של הירח איו. רומר פרסם בשנת 1676 את ממצאי תצפיותיו, כמו גם את ההנחה כי ניתן מהם לחשב ולמצוא את מהירות האור. רומר לא חישב בעצמו את מהירות האור.
אנשי מדע שונים באירופה החלו לנסות ולחשב בעזרת תוצאות תצפיותיו את מהירות האור. הראשון לעשות כן היה המתמטיקאי ההולנדי
כְּרִיסְטִיאַן הוֹיְגֶנְס (Christian Huygens)
. אך חוסר הבנתו את הנתונים שפרסם רומר גרמו לו להגיע לערך שגוי.

מכל מקום, על-מנת למצוא את מהירות האור היה צורך לדעת כמובן את מרחקם של גרמי השמיים אחד מן השני. תצפיות וחישובים גיאומטריים שונים, תוך הסתמכות על תוצאות תצפיותיו של רומר ואסטרונומים אחרים הביאו את אנשי המדע של אירופה לערך משוער של מהירות אור של כ- 215,000 ק"מ לשנייה. זהו בערך כשלושת רבעי המהירות האמיתית של האור (בריק) הידועה כיום. הדיוק הגס בתוצאה זו נובע בעיקר מהערכה שגויה באותה תקופה לגבי המרחקים בין גרמי השמיים השונים.

רומר התקבל בברכה בשובו לדנמרק ומונה למשרת פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטה של קופנהאגן. מלבד עיסוקו בנושא המדעי היה רומר מעורב ופעיל גם בתחומים אחרים. ניתן לציין את מעורבותו בדאגה לאספקת מים זורמים ונקיים לעירו, את הצלחתו לשכנע את המלך הדני להכניס לשימוש את הלוח הגיאורגיאני ואת מינויו כמפקד המשטרה המקומי.

רומר נפטר ב-19 לספטמבר 1710.

ראש הדרקון


גֶ'ייְמְס בְּרַאדְלִי (James Bradley)
נולד באחד מימי חודש מרץ של שנת 1693 בשֶרְבּוֹרְן, אנגליה.
בשנת 1718 התקבל בראדלי כחבר בחברה המלכותית.
בשנת 1721 התקבל בראדלי למשרת פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת אוקספורד.

מימיהם של
נִיקוֹלַאס קוֹפֶּרְנִיקוּס (Nicolaus Copernicus)
וגלילאו זקוקים היו התומכים בתיאוריה ההליו-צנטרית (השמש במרכז וכדור-הארץ נע סביבה) להוכחה ממשית שכדור-הארץ אכן נע. ניסוי תצפיתי שיוכיח כי כדור-הארץ אכן נע ניתן לערוך בעזרת גרמי השמיים. אם כדור-הארץ אכן נע סביב השמש הרי שכוכבים הקרובים יחסית לכדור-הארץ ייראו נעים על פני רקע השמיים זרועי הכוכבים המרוחקים יותר. הדבר דומה למבט בנוף הנשקף מחלון רכב נוסע. עצמים הקרובים יותר לעין נראים נעים על רקע עצמים הרחוקים יותר. מאותה סיבה נגרם היסט לאור הכוכבים. בגלל תנועתו של כדור-הארץ ייראה מיקומו של כוכב הקרוב יחסית למערכת השמש כנע במסלול אליפטי בעל רדיוס קטן, כמתואר באיור הבא.

את מיקומו של הכוכב ניתן לחשב ולצפות לפי מיקומו של כדור-הארץ במסלול האליפטי שלו. ניסיונותיהם של אסטרונומים רבים לערוך תצפיות על כוכבים הקרובים יחסית כדי למדוד את אותו היסט של אור הכוכבים עלו בתוהו. כישלונם של האסטרונומים נבע ממספר סיבות.
סיבה ראשונה היא יכולת הדיוק או כושר ההפרדה של הטלסקופים בהם השתמשו בתצפיותיהם. ההיסט של אור הכוכבים הצפוי היה כה קטן עד כי הוא "נחבא" במסגרת הטעות הסטטיסטית של מדידותיהם.
סיבה שנייה היא שבירת קרן אור הכוכבים בהיכנסה לאטמוספרה של כדור-הארץ.
ישנן עוד מספר סיבות לכישלון מדידת ההיסט של אור הכוכבים כפי שבראדלי ייווכח בעצמו.

בשנת 1725 החל בראדלי למדוד את ההיסט המתקבלת מאורו של הכוכב המרוחק "גאמא דראקוניס" (γ Draconis). כוכב זה מכונה גם "אֶלְתָאמִין" (Eltamin) או בשמו המורחב "אָל רַאס אָל תִינֵן" (Al Ras al Tinnen) - ראש הדרקון. הסיבה לבחירת הכוכב הזה נעוצה בעובדה שמסלולו בשמי כדור-הארץ עובר במרכז שמי לונדון. בראדלי ערך את מדידותיו מדירת ידידו בקְיוּ, פרבר של לונדון, שהיה בעל טלסקופ.
הטלסקופ בו השתמש בראדלי בתצפיותיו היה בעל כושר הפרדה טוב יותר מאלו שהיו בשימוש בתקופתו של
טִיכוֹ בְּרַהא (Tycho Brahe)
למשל. בכך התגבר בראדלי על המכשול הראשון בדרך להצלחה בתצפיותיו.

מכיוון שאור הכוכב עובר דרך האטמוספרה של כדור-הארץ צפויה להיות שבירה של מסלול קרן האור בהתאם לזווית פגיעתה באטמוספרה ובהתאם למקדם השבירה של האוויר (זהו חוק סנל). מכיוון שהכוכב גאמא דראקוניס עובר ישירות מעל ללונדון, יכול היה בארדלי לכוון את הטלסקופ בזווית כמעט ישרה לחלוטין. בכך ביטל בראדלי את אפקט השבירה של קרן האור באטמוספרה, ונמנע מהסיבה השנייה לכישלון.

גאמא דרקוניס עובר מעל ללונדון


התגברות על שתי הסיבות הראשונות נתנה לבארדלי אפשרות לקבל את היסט אור הכוכבים בתצפיותיו. סופסוף הוכח כי כדור-הארץ אכן באמת נע סביב השמש. אך בראדלי קיבל מתצפיותיו תוצאות מעט שונות מהמצופה. הכוכב גאמא דראקוניס נראה בכל פעם מקדים את מיקומו. ההסבר לתוצאות מדידה אלו לא היו ברורות לחלוטין. מחקר מדוקדק בתוצאות חשף בפני בראדלי את העובדה כי כדור-הארץ מתנדנד במסלולו סביב השמש. תנודה זו נובעת מהירח המשפיע בהשפעת גומלין על מסלולו של כדור-הארץ, בזמן שזה האחרון מקיף את השמש.

אך גם לאחר שביטל בראדלי את השפעת התנדנדותו של כדור-הארץ בעזרת חישובים מתמטיים, עדיין נותר עיוות לא קטן בתוצאות שהתקבלו ממדידת היסט האור המגיע מהכוכבים.

רצה הגורל, כך מסופר, ובמקרה צצה הארה בראשו של בראדלי בזמן ששט להנאתו בנהר התמזה החוצה את לונדון. בזמן השייט, במזג-אוויר נוח וללא רוח, הבחין בראדלי כי כשהסירה משנה את כיוונה בנהר משנה הדגל שעל התורן את כיוונו בכיוון ההפוך לכיוון פניית הסירה. זאת נדגיש שוב למרות שאין רוח. בראדלי מיד ראה את הקשר בין תופעה זו לבין תופעת העיוות שקיבל בתצפיותיו על היסט האור. את התופעה בה נתקל בראדלי ניתן להסביר יותר בקלות בעזרת דוגמה של נפילת הגשם. אדם העומד בגשם שנופל אנכית (ללא רוח) מרגיש שהטיפות נופלות עליו אנכית. לעומתו, אדם הרץ בגשם שנופל אנכית יחוש את הטיפות מכות בפניו ולכן ירגיש כאילו הגשם נופל בזווית.

באופן דומה קרני האור המגיעות מהכוכב מקבלות סטייה לעומת המציאות בגלל תנועתו של כדור-הארץ במסלולו סביב השמש. ממדידת הזווית הקטנה, כ-20.5 שניות המעלה, בה סוטה אור הכוכבים מן המצופה ובידיעת מהירות התקדמותו של כדור-הארץ חישב בראדלי את מהירות האור.

sinα = v/c

     α – זווית הסטייה בהיסט אור הכוכבים
     v – מהירות כדור-הארץ
     c – מהירות האור

את מהירות האור ניתן לחלץ מהמשוואה, ולחשב:

c = v / sinα = 29.78[km/sec] / sin(20.5/3600) = 299,637[km/sec]


בחישוביו בשנת 1728, הגיע בראדלי לתוצאה של

c = 301,000[km/sec]

זאת מכיוון שלא היה בידו ערך מדויק של מהירות כדור-הארץ.

בשנת 1742 ירש בראדלי את
אֶדְמוֹנְד הָאלִי (Edmond Halley)
בתפקיד האסטרונום המלכותי.

בראדלי נפטר ב- 13 ליולי 1762.

עידן ההמצאות


הִיפּוֹ פִיזוּ (Hippolyte Fizeau)
נולד ב- 23 לספטמבר 1819 בפאריז, בירת צרפת. במשפחתו עבר מקצוע הרפואה מדור לדור, לכן אך טבעי היה לצפות מפיזו כי יחל ללמוד רפואה. לפני לימודי הרפואה למד פיזו בבית-ספר יוקרתי. בשנתו האחרונה שם הוא השתתף בקורס בו הוצג תהליך הצילום החדשני לדורו. תהליך הצילום דאז דרש מהאובייקט המצולם להישאר ללא נוע בזמן חשיפה ממושך של לוח הצילום שארך כשלושים דקות. פיזו, יחד עם חבר נוסף לספסל הלימודים,
לִיאוֹן פוּקוֹ (Leon Foucault)
, הציע תהליך שיפור והוריד את משך הצילום באופן משמעותי לכעשרים שניות בלבד. למרות שיפור משמעותי זה לא נקלטה השיטה החדשה בה השתמשו השניים, כי שיטות אחרות התקבלו.

פיזו לא יכול היה להמשיך במסלול זה, היה עליו להמשיך את המסורת המשפחתית ולהיות רופא. הוא נרשם ללימודי הרפואה בבית-ספר לרפואה של פאריז. פיזו לא הסתדר עם מסלול זה של חייו, וככל הנראה מצבו הבריאותי הירוד נגרם מסיבה זו. פיזו הפסיק לבסוף את לימודי הרפואה לטובת מסלול לימודים בפיזיקה.

כישרונו של פיזו בתחום המדעי לא נעלם מעיניו של המרצה, כמו גם הישגיו עד כה יחד עם חברו פוקו. המרצה הציע לשניים לנסות ולצלם את השמש מבעד לטלסקופ. שני החברים הצליחו במשימה, ותמונת פני השמש שצילמו השניים היא בין אחת התמונות הראשונות של השמש. בעקבות הצלחתם זו הציע להם המרצה לנסות ולמדוד את מהירות האור בעזרת ניסוי שניתן לערוך על כדור-הארץ.

בשנת 1848 גילה פיזו בעצמו את אפקט דופלר, מבלי לדעת שזה התגלה כבר כשש שנים קודם.

בשנת 1849 פיזו הגה את הרעיון הבא. הוא הרכיב מראה אחת בביתו ואחת נוספת על גבעת מונמארט בפאריז, מרחק של כ- 8,600 מטרים. בעזרת המראה הראשונה האיר פיזו קרן אור של השמש מבעד לשפת גלגל השיניים, כלומר דרך אחד הרווחים בין שני שיניים. קרן האור עשתה את הדרך עד למראה השנייה שהוצבה בגבעת מונמארט וממנה חזרה לגלגל השיניים. אם מהירות הסיבוב של גלגל השיניים הייתה איטית מידי אזי קרן האור בחזרתה הייתה מספיקה לעבור דרך החריץ בין שני שיניים בגלגל השיניים. פיזו יכול היה אם כן לכוון את מהירות הסיבוב של גלגל השיניים כך שלבסוף קרן האור תיפגע בשן ותחסם על ידו. את מהירות הסיבוב של גלגל השיניים ניתן למדוד באמצעים אחרים. כך ניתן לדעת את משך הזמן שעבר גלגל השיניים ומכאן את משך הזמן שלקח לאור לעבור מרחק של 13,200 מטרים. מחישוביו מצא פיזו כי מהירות האור היא כ- 315,300 ק"מ לשנייה.

הניסוי של פיזו


פיזו זכה להכרה על תרומתו למדע. הוא נפטר ב-18 לספטמבר 1896.

מכשיר המדידה של פיזו היה מסובך משהו, לאון פוקו הגה רעיון דומה אך פשוט יותר. גם הוא השתמש בשתי מראות המחזירות קרן אור שמשית. המראה הראשונה הייתה מסתובבת במהירות סיבוב קבועה וידועה. מראה זו הייתה מפנה את קרן האור אל עבר המראה השנייה שהוצבה במרחק רק כאשר נוצרה הזווית המתאימה. קרן האור שפגעה במראה השנייה חזרה ממנה בדיוק באותו מסלול חזרה אל עבר המראה הראשונה. אך בינתיים המראה הראשונה, שתמיד מסתובבת, הספיקה לנוע וליצור זווית חדשה. קרן האור המוחזרת הפוגעת במראה הראשונה בזווית קצת שונה תוטל כעת בזווית חדשה אותה ניתן יהיה למדוד. בהינתן מהירות הסיבוב של המראה תאפשר מדידת הזווית את חישוב פרק הזמן הנדרש לקרן האור לנוע הלוך ושוב בין שתי המראות. מהירות האור מתקבלת מחלוקת המרחק שקרן האור עברה בזמן הנדרשה לה לעבור מרחק זה. פוקו הגיע למדידה מדויקת יותר של מהירות האור, כ- 298,000 ק"מ בשנייה.

המדידה המדויקת הראשונה


אָלְבֶּרְט אָבְרָהַם מָייְקֶלְסוֹן (Albert Abraham Michelson)
נולד ב- 19 לדצמבר 1852 בסְטְרֶלְנוֹ (Strelno), פרוסיה (היום פולין). אביו היה סוחר יהודי. בגיל שלוש היגרה משפחתו מפולין מוכת האנטישמיות וההתנכלויות ליהודים לארה"ב. בהגיעם לארה"ב נדדה המשפחה למחנה ארעי של מחפשי זהב בחלק המערבי של ארה"ב. שם התפרנס אבי המשפחה ממכירת ציוד לכורי הזהב הנלהבים. משנגמר הזהב השתקעה המשפחה בעיר וִירְגִ'ינְיָה שבמדינת נֶבָדַה.

בוירג'יניה רכש מייקלסון את השכלתו התיכונית. בשנת 1869, משסיים את לימודי התיכון בעירו, התקבל מייקלסון ללימודים באקדמיה הימית שבאנאפּוֹלִיס. ההחלטה על קבלתו נעשתה על-ידי נשיא ארה"ב
יוּלִיסֵס גְרָאנְט (Ulysses Grant)
בכבודו ובעצמו, זאת משיקולים פוליטיים – על-מנת לקרב את הקהילה היהודית למפלגה הרפובליקנית. גראנט היה המפקד העליון של מדינות הצפון במלחמת האזרחים תחת הנהגתו של אברהם לִינְקוֹלְן (Abraham Lincoln). בגלל מעורבותם של יהודים רבים ממדינות הדרום במלחמה נתן גרנט פקודת גירוש נגד יהודי מספר מדינות דרום. פקודת הגירוש היחידה שניתנה בארה"ב אי פעם נגד יהודים בוטלה מיידית על-ידי הנשיא לינקולן. גרנט נחבר מטעם המפלגה הרפובליקנית לתפקיד נשיא ארה"ב לשתי קדנציות עוקבות. השלטון יעבור לידי הדמוקרטים רק כעבור שמונה שנים נוספות לאחר פרישתו.

בשנת 1873 מייקלסון סיים את לימודיו באקדמיה בהצלחה, אך הצטיין יותר בתחום הפיזיקה, אופטיקה בייחוד, יותר מאשר בלימודי החובלות. מייקלסון מצא את מקומו באקדמיה, הוא מונה למורה לכימיה ופיזיקה באקדמיה.

בשנת 1877 רצה מייקלסון להדגים בפני תלמידיו את הניסוי של פוקו למדידת מהירות האור. בזמן שהתכונן לערוך את הניסוי התחוור למייקלסון כי הוא יוכל לשפר משמעותית את דיוק תוצאות המדידה של הניסוי בעזרת מערכת של עדשות שתרכז את קרן האור. בעזרת ריכוז קרן האור דרך העדשות יכול היה מייקלסון לערוך את הניסוי על פני מרחק רב יותר ובדיוק מדידה גבוה יותר. מייקלסון חש כי חסר לו הידע הטכני הנדרש בתחום העדשות. לכן הוא החל במסע לימודים באירופה וביקר במוסדות השכלה מכובדים בגרמניה וצרפת. שם הרחיב את ידיעותיו בתחום האופטיקה.

בשנת 1882 הוא מדד את מהירות האור כשהציב שתי מראות במרחק של כ- 600 מטרים על גדת הנהר סֶבֵרְן. לפי חישוביו הגיע מייקלסון לתוצאה שמהירות האור היא כ- 299,853 ק"מ לשנייה, עם טעות של עד 60.

בשנת 1883, לאחר שפרש משירותו בצי האמריקאי, חזר מייקלסון לארה"ב. מייקלסון מילא משרות שונות בהוראה, האחרונה שבהם היא ראש מחלקת פיזיקה באוניברסיטה החדשה של שיקגו. הוא יאייש משרה זו עד סמוך למותו.

בשנת 1887 ערך מייקלסון יחד עם חברו,
אֶדוּאַרְד מוֹרְלִי (Edward Morley)
, ניסוי למדידת מהירות רוח האֶתֶר בעזרת מדידת השפעתה על מהירות האור. על ניסוי זה ניתן לקרוא בפרק העוסק בטרנספורמצית לורנץ. בשנת 1907 הוא היה לאמריקאי הראשון שזכה בפרס נובל לפיזיקה, הזכייה באה בעיקר בזכות הניסוי למדידת רוח האתר. בשנת 1926 חזר מייקלסון על ניסוי מדידת מהירות האור, הפעם בהר וִילְסוֹן. תוצאת החישוב הראתה שמהירות האור היא 299,796 ק"מ לשנייה, עם טעות מרבית של 4.

מייקלסון נפטר ב- 9 למאי 1931.



לשנים: 1990-2000

■...■...■...■...■ | שלום | ■...■...■...■...■



[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]