headline





טלפון



מבוא


הטלפון הנו מכשיר הממיר בקצה אחד קול אדם וכל צליל שמע אחר לאות חשמלי בעל תדר ועוצמה ייחודיים. האות החשמלי מועבר למרחק על-ידי קו מוליך למכשיר דומה הנמצא בקצה השני, שם הוא מומר חזרה לגלי קול זהים למקור.

בשנות השבעים של המאה ה-19 שני ממציאים עבדו בנפרד על המצאתו של מתקן שנועד לאפשר המרת גלי קול למתח חשמלי ולהיפך, זאת כדי שניתן יהיה להעביר קול למרחקים גדולים בזמן אפסי. שני הממציאים ממש הגישו את הצעותיהם למשרד פטנטים בהפרש של כמה שעות אחד מהשני. אחד מהם היה
אֵלִישַע גְרֵיי (Elisha Gray)
והשני שהקדים אותו במספר שעות היה
אַלֵכְּסָנְדֵר גְרַהַאם בֵּל (Alexander Graham Bell)
. בין השניים התנהל מאבק משפטי על ההמצאה. מאבק בו זכה בסופו של דבר בל.

אנטוניו מאוצ'י


למרות האמור לעיל, ככל הנראה הראשון לבנות דגם ממשי מוצלח ראשון של הטלפון לא היה אלישע גריי וגם לא אלכסנדר גראהם בל, היה זה אמריקאי ממוצא איטלקי בשם
אַנְטוֹנְיוֹ מַאוּצִ'י (Antonio Meucci)
. אנטוניו מאוצ'י נולד באיטליה בשנת 1808, שם רכש השכלה בתחום הנדסת מכונות. בסיום לימודיו עבד כאיש אחזקת במה במספר תיאטראות באיטליה עד שקיבל עבודה דומה בתיאטרון בהוואנה, בירת קובה. מאוצ'י היה חובב מדע בנפשו. אחת מהמצאותיו שזכו להצלחה בקובה הייתה טיפול בחולים בהלם חשמלי. בזמן אחד מטיפוליו, שמע מאוצ'י במקרה את ויברציות הקול של עמיתו שקרא בקול דרך חוט נחושת שעבר בינם. מאוצ'י נפעם מהתגלית וישב לאחר מכן על המצאתו החדשה אותה כינה מאוחר יותר בשם "טלגרף מדבר".
על-מנת שיוכל למצות את המרב מהמצאתו החדשה עזב מאוצ'י את הוואנה בשנת 1850 לטובת העיר המתפתחת טכנולוגית - ניו-יורק. אך מכאן החלו צרות לפקוד אותו. מאוצ'י שידע להסתדר בקובה עם הספרדית הדומה לאיטלקית התקשה מאוד עם האנגלית. בנוסף, סבבו אותו פליטים איטלקים, בינם גם
ג'וֹזֵפֶה גַארִיבָּלְדִי (Giuseppe Garibaldi)
עצמו. מאוצ'י, פטריוט איטלקי, העדיף להעסיקם, לא בהכרח בזכות כישוריהם ויכולתם, לעבוד על פיתוח המצאותיו – דבר שלא תרם למצבו הכלכלי הרעוע.
בשנת 1855, כאשר אשתו סבלה משיתוק חלקי, הוא החל להתקין מערכת טלפונית שקישרה כמה חדרים בביתם עם חדר העבודה שלו בבנין סמוך. בשנת 1860 כאשר בנה דגם פועל למכשיר טלפון הוא הציגו בפני משקיעים פוטנציאלים. אך מלבד הבטחות לא קרה דבר. מאוצ'י שקע מבחינה כלכלית והיה חייב למכור זכויות על חלק מהמצאותיו כדי להתקיים. את המצאת הטלפון הוא לא מכר, אך הוא גם לא יכול היה כלכלית לממן את רישומה הסופי כפטנט על שמו.

טרגדיה פקדה אותו והוא נכווה קשות בהתפוצצות ספינת קיטור שיצאה מניו-יורק. אמנם חייו ניצלו, אך אשתו נאלצה בזמן משכבו בבית-חולים למכור חלק מהמצאותיו ואבי-הטיפוס שבנה, בין היתר גם את המצאת הטלפון. הם נמכרו לסוחר יד-שנייה תמורת הסכום הפעוט של שישה דולרים. אחרי שהחלים ניסה מאוצ'י להשיב אליו את היקר לליבו אך היה זה מאוחר שכן נאמר לו שהם כבר נמכרו לאדם אחר, שזהותו לא ידועה. מאוצ'י שדאג שמא אדם אחר ירשום על ההמצאה פטנט, עבד על בניית אב-טיפוס חדש. מכיוון שלא היה ברשותו הסכום הדרוש לרישום פטנט, רשם מאוצ'י רק אזהרת רישום לפטנט בסוף שנת 1871. לאחר שנרשמה לטובתו אזהרה לפטנט שלח מאוצ'י דגם של המצאתו עם הנחיות טכניות לחברת הטלגרף החדשה "Western Union Telegraph Company". למרות ניסיונותיו החוזרים ונשנים לקבוע פגישה עם נציג מהנהלת החברה, פגישה כזו לא התרחשה.
מאוצ'י דאג לחדש את אזהרת הרישום על שמו בשנת 1872 ושוב בשנת 1873 . בשנת 1874 מאוצ'י המרוגז ביקש לקבל חזרה לידיו את האב-טיפוס ואת ההנחיות הטכניות אותן שלח. אך מהחברה נטען כי הן אבדו. מאוצ'י הנואש, בלי קשר או עם קשר לזלזול בו, לא חידש שוב את אזהרת הרישום לפטנט.

כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1876, הגיש אלכסנדר גרהאם בל בקשה לפטנט שרק תיארה את הטלפון בקווים כלליים. מאוצ'י, עם היוודע הדבר, הגיש תביעה נגדו. על אף הבקיאות שהראה בכל פרטי ההמצאה, ועל אף שהוחל בהליכים בתביעת הונאה כנגד בל, לא צלח למאוצ'י. בל היה עשיר ובעל קשרים וייתכן ודברים הוטו לטובתו. משפט התביעה כנגדו נדחה ונדחה שוב עד לשנת 1896 בה התיק נסגר, אחרי מותו של מאוצ'י.

אלישע גריי


כאמור, בשנת 1876 (ב- 14 בפברואר) הגיש עו"ד מטעם בל בקשה לפטנט על שיפורים חדשים ומועילים בטלגרפיה. עיקר בקשתו עסקה באפשרות של העברת מספר הודעות טלגרפיה על אותו קו, אך היא גם כללה תיאור כללי על האפשרות להעברת קול וצלילים אחרים. העו"ד של בל היה חמישי בתור במשרד הפטנטים ואילו העו"ד של אלישע גריי, שהגיש בקשה לרישום אזהרה לפטנט באותו נושא ובאותו יום, היה מספר 39 בתור. בזכות שהקדים בשעתיים את מתחרהו זכות הראשונים הייתה שמורה לבל. אך זכות זו הייתה שנויה במחלוקת בגלל שתי עובדות עיקריות. גריי הגיש רק אזהרת רישום שאינה מחייבת הצגת פרטים מלאים על הפטנט ואף לא אב-טיפוס. בל הגיש בקשת פטנט כשכל מה שהיה בידו הוא רק תיאור כוונות ולא יותר, זאת כאשר הגשת בקשה לפטנט דורשת הרבה יותר מתיאור כללי. יותר מכך, גריי הציג תאור מעשי שהיה עובד מייד לו מומש בעוד שתיאור כוונותיו של בל להמצאה היו קשות יותר לביצוע. נציין גם שיש הטוענים כי גריי הקדים את בל בהגשת הבקשה של הפטנט בכמה שעות, אך מכיוון ששילם על האגרה רק באיחור של כמה שעות טופלה קודם בקשתו של בל ששולמה מיידית.
ב- 1878 נפתחו דיונים משפטיים שנמשכו שנים. בסופם של הדיונים זכו בל וחברתו, "בל חברת טלפונים", בזכויות על הפטנט. אחד המוצגים שהיטו את הכף לטובת בל היה דווקא מכתב שנשלח אליו מאלישע גריי בו הוא משבח את בל על המצאתו ומודה כי הוא ממציא הטלפון.

אלכסנדר גרהאם בל


בכל מקרה, כחודש לאחר רישום הפטנט סיימו בל ואחד מעוזריו,
תוֹמַאס ווֹטְסוֹן (Thomas Watson)
, את בניית המכשיר הראשון. גם החלק המשדר וגם החלק הקולט בהמצאתם היו למעשה מבוססים על תיאורו של גריי את ההמצאה ולא על תיאורו של בל. ב- 10 למרץ 1876 נערך הניסוי המוצלח הראשון. בל וווטסון שהו בחדרים שונים, כל אחד עם מכשירו, כאשר לפתע בקעה ממכשירו של ווטסון קריאתו הבהולה והמפורסמת של בל "מר ווטסון... בוא לכאן... אני רוצה לראותך" ("Mr. Watson… come here… I want you"). בל נבהל כשבטעות שפך על עצמו חומצה של סוללה חשמלית. ווטסון הנסער והנרגש מייד הגיע אליו לבשר לו על ההצלחה והתאונה מייד נשכחה.
בל נולד ב- 3 במרץ בשנת 1847 באדינבורו, סקוטלנד. משפחתו הייתה מעורה בתחום התקשורת בין בני אדם. סבו, שעל שמו הוא נקרא, היה ידוע כשחקן ונואם מוצלח. אימו, מוזיקאית וציירת דיוקנאות, סבלה מחירשות. אביו עסק בהוראת דיבור לחירשים. בל נמשך לתחום הדיבור, ובייחוד לחקר ולימוד בעיות דיבור כמו גמגום, פחד קהל, אילמות וכיו"ב. עוד בהיותו נער, גילה בל גם התעניינות בתחום המדע ובתחום הפיסיקה של הדיבור. לאחר ששני אחיו מתו משחפת ובל עצמו חלה גם הוא היגרה המשפחה כולה. הם היגרו לקנדה בשנת 1870. לאחר כמה שנים היגר בל לבוסטון, ארה"ב. בבוסטון, הוא עסק בלימוד דרכי התקשרות ויזואליים לחירשים אילמים, שיטה שפיתח אביו. לפי שיטה זו ניתן לזהות על פי צורות הגרון, הפה והשפתיים מהם התנועה ואו הצליל הנהגים. ניסיונותיו ללמד חירשים לדבר היו חדשניים לאותה תקופה. התעניינותו בלימוד חירשים נתנה לו יתרון יחסי על פני שאר אנשי המדע בפיתוח הטלפון.
בל התאווה לשכלל את המצאת הטלגרף. בתקופתו, ניתן היה להעביר דרך קו טלגרף הודעה אחת בלבד. בל שאף לפתח אפשרות להעביר מספר הודעות בו-זמנית דרך קו טלגרף אחד,המצאה שכינה "טלגרף הרמוני". תמיכה כלכלית בניסוייו בתחום המדעי הוא מצא אצל
תוֹמַאס סַאנְדֵרְס (Thomas Sanders)
, שאת בנו החירש הוא לימד באופן פרטי, ואצל
גַארְדִינֵר הוּבַּארְד (Gardiner Hubbard)
, תורם חברתי בייחוד בתחום לימוד החרשים. תוך כדי עבודה על הטלגרף החדש פיתח בל את הרעיון לטלפון. למעשה, טלגרף חדש השווה פיתוח מסחרי הוא לא המציא. אך, עבודתו ומחקרו בתחום הצלילים והמרתם לאות חשמלי עזרה לו מאוחר יותר בהמצאה החשובה האחרת.
בל, שהיה בעל ידע נרחב בתחום תורת הדיבור, היה חסר מספיק ידע בתחום המדע והחשמל. הוא יצא ונפגש עם
ג'וֹזֵף הֵנְרִי (Joseph Henry)
, ממציא האלקטרומגנט שעומד בבסיס המצאת הטלגרף. הלה עודד אותו להמשיך לעבוד על המצאת הטלפון. בעודו עובד במקביל על ה- "טלגרף ההרמוני" הבחין בל בתופעה מיוחדת שתשנה את הכול. ב- 2 ליוני 1875 תוך כדי הכנת המכשירים לעוד ניסוי עבור ה- "טלגרף ההרמוני", בעוד עוזרו ווטסון מכוון את אחד המשדרים, קלט בל בעזרת שמיעתו החדה את טון הצלילים. בל הבין מהו התיקון הנדרש על מנת שניתן יהיה להעביר דיבור על קו חשמלי.

הוא נפטר ב- 2 לאוגוסט בשנת 1922 בבאדק, קנדה. במותו נדמו צלצולי הטלפונים ברחבי ארה"ב למשך דקת דומייה, לאות כבוד אחרון.

על שמו נקראת יחידת הקול – בל (bel), או בשמה היותר ידוע דציבל (decibel = [dB]) – עשירית יחידת קול.

12 ימים אחרי הניסוי המוצלח של בל, ב- 22 למרץ 1876, פורסמה כתבה שכותרתה "הטלפון" בעיתון הניו-יורק טיימס. בכתבה זו תוארה ההמצאה ואף חולקו שבחים לממציאה, הלא הוא ...
יוֹהַאן פִילִיפּ רַייְס (Johann Philipp Reis)
.

יוהאן פיליפ רייס


רייס, גרמני ממוצא יהודי ומורה בתחום המדע, החל עוד בשנת 1852 לעבוד על המצאה אותה כינה "אוזן מלאכותית". רייס, דל האמצעים, בנה את המכשיר מכינור, מחט תפירה, פקק שעם, חתיכת פלטינה, סליל תיל חשמלי ובתור ממברנה השתמש במעטפת עור של נקניקייה. אחרי תשע שנים הושלמה היצירה ורייס הציג את מכשיר הטלפון (רייס היה בין הראשונים להשתמש בכינוי זה) שבנה ב- 26 לאוקטובר 1861 בפני אגודת הפיסיקה של פרנקפורט. למרות שמאוחר יותר כ- 50 העתקים של המצאתו יוצרו ע"י חברה גרמנית ונמכרו באירופה וארה"ב, ניתן לומר שההצגה לא נחלה הצלחה גדולה. המכשיר העביר צלילים ומוסיקה, אך לא יכול היה להעביר מילים ודיבור באופן ברור. המכשיר טכנית לא היה מספיק טוב להפצה מסחרית מפאת חוסר עקביות בהצלחת תפקודו; חלק מההעתקים שיוצרו פעלו טוב (בהעברת צלילים) וחלק לא.
טעותו הבסיסית של רייס הייתה נעוצה בכך שהסתמך על אותו עיקרון על פיו פעל הטלגרף כדי לתרגם קול דיבור לאות חשמלי וההיפך. הטלגרף פועל על עיקרון של פתיחת או סגירת מעגל חשמלי בכדי לרשום אוסף של קווים ונקודות. רייס הסתמך על כך שתנודת הממברנה הנעה בהתאם לגלי הקול בחלק המשדר תפתח ותסגור גם היא מעגל חשמלי. המרה זו של גלי קול לאות חשמלי הינה "חדה" מידי. תנודתה הרציפה של הממברנה חייבת להיות מתורגמת לשינוי רציף בתדר חשמלי ולא לפתיחה או סגירה חדה ופתאומית של מעגל חשמלי. הדיבור מורכב מצלילי קול בתדירות משתנה ולא מאוסף פולסים חדים.

רייס בעצם הסתמך על עיקרון אותו תיאר כבר קודם
צַ'ארְלְס בּוּרְסוּל (Charles Bourseul)
הצרפתי. הלה פרסם בשנת 1854 מאמר בעיתון צרפתי בו הרהר על ניצול עיקרון טכנולוגיית הטלגרף של פתיחת וסגירת מעגל חשמלי להעברת קול. בצרפת המאמר לא הכה גלים, אך תרגומו לגרמנית עורר עניין. מקובל להניח שרייס קרא את המאמר וזה הניעו לפעול למימוש הרעיון למציאות.

למען האמת, מכשיר הטלפון של רייס כן הצליח להעביר ולשדר מעבר לצלילים ומוסיקה. מילים מסוימות שבהגייתן תנודת הממברנה לא גרמה לנתק חשמלי אלא רק לשינוי בזרם החשמלי כן תורגמו בהצלחה (חלקית) ונשמעו בצד השני של הקו.
רייס לא המשיך בעבודתו על הטלפון ולא תיקן את טעותו הבסיסית בהבנת המכשיר. הוא נפטר בשנת 1874 בהיותו בן 40 שנה בלבד. הוא מעולם לא תבע בעלות על המצאת הטלפון. למעשה, רייס בניגוד לבאים אחריו לא הונע לרשום פטנט על המצאתו כדי להשיג רווח כלכלי. רייס דגל בפתיחות מידע ושיתף את כל קהיליית המדענים ברישומיו, ניסיונותיו ואבי-הטיפוס שבנה. בכל זאת, מעניין מה היה קורה אילו היה זוכה לחיות בזמן שערוריית רישומי הפטנט של בל וגריי. מעניין איך היה מגיב, וזאת במיוחד לאור העובדה כי במהלך מאבקו המשפטי של גריי נגד בל טען גריי כי רייס הוא הוא ממציא הטלפון – רק לא בל!

למרות שהמצאתו לא העבירה דיבור אלא רק מוסיקה, ראוי ואף חובה לציין את פועלו ותרומתו של רייס לפיתוח המצאת הטלפון.

הסוגיה המשפטית


ב-2 ביולי 1875 הבין בל כי המצאת הטלפון אפשרית, ואף הבין כיצד ניתן לממש אותה. מאוחר יותר, הוא ישב לנסח את בקשת הפטנט לשכלול הטלגרף ודברים נוספים – העברת קול. בל דחה את הגשת הפטנט שלו כדי לאפשר לפטרון אחר שלו,
ג'וֹרְג' בְּרַאון (George Brown)
, להגיש במקביל בקשה לפטנט באנגליה. בלי ידיעתו של בל, הגיש בשמו פטרונו האחר,
גַארְדִינֵר הוּבַּארְד (Gardiner Hubbard)
, בקשה לפטנט באותו יום מפורסם, 14 לפברואר 1876.

בתור ממציאה היחיד, הייתה בידי בל והחברה החדשה שהקים בלעדיות מוחלטת בשוק הטלפוניה החדש. בלעדיות זו ועימה השליטה ללא עוררין וללא תחרות גרמה לחוסר יעילות, הפקעת מחירים ואף זלזול בצרכנים החדשים בשוק הטלפוניה החדש. לכן, כשנודע בציבור שיש אמריקאי מבוגר ממוצא איטלקי הטוען לבכורה על ההמצאה – היה מי שיקשיב לו. עוד בשנת 1877 פנה מאוצ'י לעו"ד בכוונה להחזיר לעצמו את מה שלטענתו נגזל ממנו. בשנים הבאות, בעזרת תמיכה כספית שקיבל, אסף מאוצ'י מסמכים רבים הקשורים להמצאתו ושיחזר חלק מהמודלים שבנה במשך השנים הרבות מאז המצאתו. לבסוף, בשנת 1883, הוא פנה לחברת עו"ד,
לֵאמִי & בֵּרְטוֹלִינוֹ (Lemmi & Bertolino)
, שייצגו אותו בהגנה על זכויותיו על המצאתו. באותה שנה, הם פרסמו בעיתונות הצהרה בדבר היות מאוצ'י ממציא הטלפון על סמך הגשת בקשת הפטנט שלו משנת 1871. במהלך שתי השנים הבאות התפרסמו בזכות מאוצ'י מספר כתבות וראיונות בעיתונות הכתובה. סיפורו של מאוצ'י נפל על אוזניים קשובות מקרב אנשי עסקים שונים שלא היו מרוצים, בלשון המעטה, משליטתה הבלעדית של חברה אחת בשוק הטלפוניה. הקרקע הוכנה לקראת העימות המשפטי.
מאוצ'י לא היה הראשון ואו היחיד שתבע את בל. מספר ממציאים נוספים ומספר מקרי תביעה שהתנהלו בבתי-משפט מקומיים קדמו לו. בכל המקרים הללו התבלטה עליונותו של בל. עליונותו של בל הייתה לאו דווקא בתחום הטכני, אלא יותר בתחום המשפטי והכלכלי. לרשות בל, המתעשר החדש, הייתה סוללת עורכי-דין, אמצעים כספיים כמעט בלתי מוגבלים, וככל הנראה גם תמיכה מסוימת מקרב חלק מפקידי משרד הפטנטים ואף שופטים. לבל לא היה קושי בניהול משפטים ארוכים ומתישים כלכלית, בניגוד לתובעיו.
לקראת סוף שנת 1885 ובהסתמך על המצאותיהם של מאוצ'י ושל רייס הוגשה תביעה נגד בל. בל לא נשאר חייב, וימים ספורים לאחר מכן הגיש מצידו תביעה כנגד מאוצ'י. ממשפט זה יצאה החלטה כי יש מקום לבחון הגשת תביעה מטעם המדינה כנגד בל בגין הונאה. משפט הונאה של הממשל האמריקאי כנגד בל אכן נפתח ב- 17 למרץ 1886. אך לקראת סוף אותה הוא בוטל עם קבלת התביעה מצד עורכי דינו של בל לבטלו בשל מחלוקת בעניין חוקיות סמכות השיפוט האזורית. המשפט התחדש בתחילת 1887, הפעם בבוסטון, מקום מבצרו של בל. שוב לקראת סוף השנה, הצליחו עורכי דינו של בל לגרום לביטול המשפט. הפעם הוגש ערעור כנגד החלטת הביטול לבית המשפט העליון בוושינגטון, שהפך את ההחלטה על פיה בסוף שנת 1888. המשפט כנגד בל חודש, אך מאוצ'י לא זכה לראות את סופו, הוא נפטר ב-18 באוקטובר 1889. המשפט של הממשל כנגד בל נמשך לאחר מותו של מאוצ'י, ואף נמשך גם לאחר שפקעה הגנת הפטנט ועימה בלעדיותו של בל על המצאת הטלפון. רק בשנת 1897 מחוסר עניין ומרצון לחסוך בזבוז כספי המיסים הסתיים המשפט בלא כלום, זאת מבלי שהוחלט מי המנצח ומי המפסיד.

מאז ועד היום


עד להמצאת הטלפון היה הטלגרף האמצעי היחיד להעברה מהירה של שדרים. הטלגרף כבר היה קיים וזכה להתבסס כשלושים שנה. בעצם, כוונתו הראשונית של אלכסנדר גראהם בל הייתה רק לשפר את הטלגרף הקיים.

עם זכייתו בהגנה על הפטנט שלו, הייתה בידי בל הבלעדיות לייצור ולמכירת מכשירי טלפון למשך 19 השנים הבאות. ב- 9 ביולי 1877 הקים בל ביחד עם סאנדרס והובארד את חברת הטלפונים של בל, אשר לימים תיקרא AT&T (American Telephone & Telegraph company).

טלפון


בתחילה מכשירי הטלפון נמכרו בזוגות בלבד, זוג לכל שני בתים שרצו להתקשר אחד עם השני. על בעלי הבתים היה לדאוג להעברת קו הנחושת בינם. במהרה נוצר סבך של קווי נחושת בערים. מייד התעורר הצורך במיתוג הקווים. חברת הטלפון בל הקימה משרדי מיתוג. כל אחד שרצה לקבל קו טלפון היה מתחבר למרכז המיתוג. במרכז המיתוג חוברו כל שני קווי טלפון של שני בעלי מכשיר שרצו לשוחח אחד עם השני על-ידי מרכזנית אנושית באופן ידני. למכשירי הטלפון הראשונים לא הייתה בעצם חוגת מספרים. השיחות הועברו לפי בקשה מהמרכזנית.
בתחילה ניתן היה להקים קווי טלפון רק למרחק של כשלושה ק"מ. עם הזמן התאפשר הקמת קווי טלפון למרחקים גדולים יותר ויותר. בשנת 1883 חוברו לראשונה למרכזייה שתי ערים גדולות, בוסטון וניו-יורק.





לשנים: 1990-2000

■...■...■...■...■ | שלום | ■...■...■...■...■



[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]