headline





רובה מוסקט




לפני קריאת פרק זה מומלץ לקרוא את הפרק הדן בגילוי אבק-השריפה.

תותח-יד - Hand Gonne


לאחר שהאירופאים גילו את אבק-השריפה הם החלו לחפש דרכים יעילות לניצולו בשדה-הקרב. במאה ה-11 הומצא התותח. התותח הראשון היה יציקה כבדה מאוד של ברזל בצורת פעמון גלילי מוארך. התותח היה כבד מידי ולא ניתן היה לנייד אותו בשדה-הקרב והוא שימש בעיקר ככלי הגנה נייח או לתקיפת יעד מבוצר הנמצא תחת מצור. במהלך שלוש מאות נוספות חלו שיפורים נרחבים בתותח. התותח קיבל צורה קטנה יותר ויותר וניתן היה להסיעו ממקום למקום בעזרת עגלות סוסים ומריצות עץ קטנות. החלום בו ניתן יהיה לאחוז בתותח קטן ביד ולירות בו מגובה המותן התגשם לקראת סוף המאה ה-14. הרובה הראשון לא היה אלא דגם מוקטן של תותח.

מקור המילה העברית רובה הוא מספר בראשית כא', פסוק כ',

"ויהי אלוהים את-הנער
ויגדל וישב במדבר ויהי רֹבֶה קַשָת"

והמשתמש ברובה קרוי רובאי.

לקראת סוף המאה ה-14 לערך הומצא הרובה הראשון (וגם האקדח הראשון) והוא כונה בפשטות, תותח-יד (Hand Gonne, תותח-יד בלעז). היה זה צינור ברזל חלול האטום בקצהו האחד ופתוח מקצהו השני. זהו קנה הרובה. בזמן הירי היה הקנה העשוי ברזל מתחמם מאוד. הוא היה מתחמם עד כדי כך שלא ניתן היה לאחוז בו. לכן, הוצמד הקנה היורה בעזרת רצועות ברזל לקרש עץ ארוך. היורה היה אוחז בקרש העץ וכך נמנע מלגעת בקנה הלוהט.

אופן הפעלת תותח-היד זהה לאופן הפעלת התותח. הטעינה מתבצעת דרך לוע הקנה. קודם מכניסים כמות מתאימה של אבק-שריפה ואחריה נדחף פנימה אבן או כדור ברזל המשמש כרֶגֶם הנורה החוצה. לאחר הטעינה היורה מכוון את תותח-היד לעבר המטרה כדי לבצע את הירי. נקב קטן בחלקו האחורי והעליון של קנה תותח-היד אִפְשר את הצתת אבק-השריפה. ההצתה התבצעה בעזרת גפרור בוער שהוצמד לנקב. הגפרור הבוער הצית את כמות אבק-שריפה הקרוב לנקב. והיא מייד הציתה את כמות אבק-השריפה הראשית שבחלל הקנה. הצתת אבק-השריפה גרמה לפליטה של גזים במהירות עצומה. לגזים הנפלטים מהפיצוץ יש רק דרך אחת לצאת החוצה והיא דרך לוע הקנה. האבן או כדור-הברזל שחסמו את דרכם של הגזים נדחפו ונהדפו החוצה במהירות גדולה ונפלו ארצה במרחק של כשלושים מטרים.

הירי מנשק זה היה לא מדויק ולא יעיל מכמה סיבות. כדי להצית את המטען המשני הנמצא בנקב הקטן נדרשה הפעלה של יד אחת, כך שבעת הירי הוחזק הרובה רק ביד אחת, היד השנייה. אחיזה ברובה ביד אחת בזמן שאבק-השריפה מתפוצץ ויוצר הדף אינה מספקת על מנת לייצב את הרובה לעבר המטרה, אפילו אם היא נייחת. בנוסף, אבק-השריפה שהוכנס לתותח-היד היה שונה מירי לירי באיכותו ובכמותו, כך שעוצמת הירי הייתה שונה בכל פעם ולא ניתן היה להתכונן אליה בהתאם.

עיקר ההשפעה של נשק זה בשדה-הקרב הייתה פסיכולוגית, תוצאה של הפחדה מעוצמת הרעש הפתאומי והלא-מוכר שהוא הפיק. לנשק זה הייתה מידה פחותה של השפעה מבחינת פגיעה גופנית בשדה-הקרב מאשר לכלי הנשק הקר של אותה תקופה. ניתן בהחלט להגיד שהיית ממש ביש-מזל לו נפגעת פיזית מירי בנשק זה במהלך קרב.

ארקבוס


כדי להגדיל את השפעתו של כלי-הנשק החדש הוא הועבר לידיהם של פרשי הסוסים. פרש יכול לנוע מהר ממקום למקום להסתובב בשדה-הקרב ולזרוע פחד ואימה בלוחמים הלא מאומנים והלא ממושמעים של האויב שרעש הרובה זר להם.

כדי שהפרש יוכל להשתמש בנשק זה תוך כדי רכיבה על הסוס הוכנס שיפור בתותח-היד. נוספה משענת עץ בחלקו האחורי של תותח-היד כך שניתן יהיה להצמידה לבית החזה. זוג מתלים עם ווים הוצמדו לקרש העץ עליה הוצמד תותח-היד, כך שניתן יהיה לתלות אותו על הצוואר. מתקן התליה החדש אפשר לפרש לספוג בגופו את הרתע הנוצר בזמן הירי. הדגם החדש זכה לכינוי אַרְקֵבּוֹס שהוא שיבוש אנגלי למילה הגרמנית הָאקֵן שמשמעה תלייה ולמילה ההולנדית בּוּס שמשמעה קנה, יחד התקבל הצירוף קנה-תלייה.

מנגנון Matchlock או Serpentine


מייד לאחר-מכן, בתחילת המאה ה-15, הוכנסו בתותח-היד מספר שיפורים שהקנו לו את המראה הכללי של הרובה כפי שהוא מוכר לנו כיום. הקנה של כלי-הירייה הוארך, כך הוגדלו גם דיוק הירי וגם טווח הירי היעיל לתחמושת שהוא יורה. בנוסף, קת העץ החליפה את קרש-העץ הסתמית עליה הוצמד הקנה היורה. קת העץ חוברה לחלקו האחורי והתחתון של הרובה ואפשרה אחיזה נוחה שלו והצמדתו כנגד הכתף של היורה. האחיזה הנוחה והיציבה אפשרה לספוג את הרתע הנוצר בעת הירי וכך להחזיק את הקנה היורה יציב מול המטרה במשך כל תהליך הירי.

גם תהליך ההצתה יועל בעזרת מספר שיפורים שהוכנסו במנגנון ההצתה. השיפורים במנגנון ההצתה יצרו את מנעל הפתיל (Matchlock), המכונה לפעמים גם מנעל גפרור. כינוי המנגנון בשם מנעל (lock) נבע ככל הנראה מהעובדה שפיתוח המנגנון ובנייתו התבצע על-ידי מייצרי המנעולים באותה תקופה. מנעל הפתיל כמו אלה שבאו אחריו נבנו על בסיס מנגנון הפעלה עדין אשר היה בשימוש באותה תקופה במנעולים מורכבים.

רובה עם מנעל פתיל

רובה עם מנעל הפתיל


מנגנון מנעל הפתיל כלל ידית קטנה בחלק האחורי של הרובה, סמוך לנקב הקנה בו נמצא המטען המשני. אל הידית חובר פתיל הבוער באיטיות. כל מה שנדרש כעת להתחלת תהליך הירי (אחרי כל תהליך הטעינה שנותר ללא שינוי) הוא הנמכה של הידית מטה כך שקצה הפתיל הבוער יצית את המטען המשני הקטן. נקב ההצתה בו נמצא המטען המשני הוזז מחלקו העליון של הקנה אל צידו. כף קטנה נוספה מתחת לנקב לשיפור תהליך ההצתה, זו קרויה כף-ההתחל. כף-ההתחל מכילה את כמות אבקת-השריפה המשנית. הנמכת הידית ועימה הפתיל הבוער בוצעה באופן ידני. לאחר הצתת אבק-השריפה שבכף-ההתחל היה היורה מזיז ידנית חזרה את הידית ועימה את הפתיל הבוער למקומם הקודם.

כדי שמקור אש יהיה זמין למשך זמן רב נדרש פתיל שבעירתו אמינה ואיטית מאוד. פתיל חבל שנטבל במלחת-אשלגן בער באמינות ובאיטיות, לכן היה פתיל זה מתאים לתפקיד. הפתיל הוחזק על-ידי מנוף עקלתון. מכאן כינויו הנוסף של מנעל זה, מנעל סרפנטין (serpentine – עקלתון באנגלית). פתיל באורך של מספר מטרים הספיק למספר שעות בעירה רצופה.

מנגנון מנעל הפתיל חסך מהיורה את הצורך לחפש אחר הפתיל ולבזבז אגב כך זמן יקר. הפתיל הבוער היה מורכב למעשה על הרובה וכל שנדרש הוא הזזה ידנית של הידית שאחזה בו. כדי להגן על הפתיל מרוח ומגשם ניתן היה להכניסו לתוך פחית מחוררת.

מנגנון פתיל הלים (snapping matchlock)


הזמן שנחסך על-ידי המצאת מנגנון הפתיל רק הגביר את תאבונם של משתמשי הרובה לחפש דרכים נוספות לייעול תהליך ההצתה.

חיפושים אלו הביאו להתפתחותו של מנגנון הפתיל ההלים. מנגנון הפתיל ההלים היה הראשון שהכניס את האוטומטיזציה לתהליך הירי. במקום לגשש עם היד ולחפש את הידית המנמיכה את הפתיל הבוער נוספו קפיץ והדק למנגנון. להנמכת הידית הקטנה עם הפתיל הבוער הספיקה לחיצה על ההדק הבולט שחובר לידית. הפתיל הבוער מוקרב לכף-ההתחל כל עוד היורה ממשיך את לחיצתו על ההדק. הלחיצה מותחת קפיץ המחובר בצידו האחד לגוף הרובה ובצידו האחר לידית האוחזת בפתיל. כשמרפה היורה את לחיצתו על ההדק משתחרר הקפיץ ממתיחתו ומתכווץ חזרה תוך שהוא מחזיר באופן אוטומטי את הידית עם הפתיל למקומה.

השיפור הדרמטי שהושג עם פיתוח מנגנון ההצתה של מנעל הפתיל היה בכך שהוא משחרר את ידו הימנית של היורה מהצורך בתפעול ההצתה. כעת פעולת ההצתה היא פשוטה והסתכמה בלחיצה עם האצבע על הדק המנמיך את הידית עם הפתיל הבוער. שיפור זה אפשר ליורה להחזיר את הרובה באופן יציב בשתי ידיו. הכוונת הרובה למטרה הפכה לפעולה מדויקת יותר.

גם בזכות כף-ההתחל ההצתה היא יותר יעילה. כמות קטנה ומשנית של אבק-שריפה נשפכה מתוך הנקב אל תוך כף-ההתחל, אליה היה היורה מוסיף עוד כמות אבק-שריפה. ניתן היה להצית כמות קטנה וגלויה זו של אבק-שריפה בקלות רבה. חלק מהניצוצות והגיצים שעפו מבעירת כמות קטנה זו של אבק-שריפה חדרו לתוך הנקב והציתו את כמות אבק-השריפה הגדולה והראשית שבתחתית הקנה.

כמות אבק-השריפה המשנית היא גלויה ועלולה להתפזר. כדי להגן עליה נוסף מכסה לכף-ההתחל. את המכסה יש להסיר לפני הירי ולהחזירו בסוף הירי. בערך באמצע המאה ה-16 התווסף מנגנון אוטומטי אשר הסיט את מכסה כף-ההתחל עם הלחיצה על ההדק והחזירו למקומו כשלחיצת ההדק פסקה. כך היה פטור היורה מדאגה לגבי מכסה כף-ההתחל וחופשי יותר להתרכז במטרה.

למרות יתרונותיו עדיין היו למנגנון הצתה פשוט זה שלושה חסרונות בולטים:

1. המוכנות לירי מוגבלת. הירי אינו נעשה בלחיצת כפתור, יש להדליק פתיל (או גפרור) ולקרב אותו בזהירות לכף-ההתחל. במקרה ובעל הנשק מופתע הוא אינו יכול להגיב ולירות מהר על האויב.
2. הצתה בעזרת פתיל דולק מוגבלת במזג-אוויר גשום. יש חשש שהפתיל ייכבה עוד לפני שההצתה הצליחה.
3. הדלקת הפתיל בשלב ההצתה חושפת את היורה לפני ביצוע הירי.

בעיות אלו לא יכלו להיפתר במנגנון הקיים ועלה הצורך להמציא מנגנון הצתה חדש.

מנגנון Wheellock


בשנת 1500 לערך הומצא מנעל הגלגל (Wheellock), המכונה בשל צורתו גם מנעל השושנה. המצאה זו מיוחסת לרב האשכולות האיטלקי, ליאורנדו דה-וינצ'י. מנגנון הצתה זה דומה בעיקרון למנגנון ההצתה שעדין קיים גם היום במצית. גלגל ברזל משונן מסובב לאחור בעזרת מפתח תוך כדי מתיחת קפיץ. פין נעילה מונע מהגלגל להסתובב בחזרה מכוח משיכת הקפיץ המתוח. לחיצה על ההדק מזיזה את פין הנעילה ממקומו ומשחררת את תנועת הגלגל לאחור. עם אפשור תנועת הגלגל השתחרר גם הקפיץ ממתיחתו ונע למקומו תוך שהוא מסובב את הגלגל. הגלגל מסתובב במהירות עד שהקפיץ נרפה, תוך שהוא מתחכך במשטח אבן-חלמיש. חיכוך זה יוצר ניצוצות והללו מציתים את כמות אבק השריפה המשנית שבכף-ההתחל. זו בתורה הייתה מציתה את הכמות הראשית של אבק השריפה שבקנה.

מנגנון זה מבטל את כל החסרונות של המנגנון הקודם. יחד עם זאת למנגנון החדש יש חסרונות משל עצמו:
1. המנגנון הקפיצי של הגלגל היה עדין מאוד ונטה להתבלות ולצאת מכלל פעולה אחרי שימוש לא רב.
2. הגלגל היה קרוב מאוד למטען אבק-השריפה והתמלא בפיח רב מפיצוצו. היה צריך לנקות אותו באופן יסודי לעתים קרובות מאוד.
3. אבן-החלמיש נשחקה אחרי שימוש לא רב.
4. מכיוון שהמנגנון דרש תכנון מדויק הוא היה יקר מאוד. לא היה ניתן לחמש איתו צבא שלם. הוא היה נפוץ רק בקרב בני האצולה של אותה תקופה.

מכיוון שפטרוניו היו אצילים הנתונים במלחמות רוב הזמן עסק דה-וינ'צי גם בתכנון כלי לחימה לא מעטים. בין היתר הוא הגה ותיאר תכנון של רכב משוריין או טנק, צוללת, כלי תעופה וכלי ירייה המסוגל לירות ברצף – מכונת-ירייה.

מנגנון Snaphaunce


בשנים 1560-1580 לערך הופיע מנעל הלימה (snaphaunce). במנגנון זה הוחלפה הידית עם הפתיל הבוער שבמנגנון מנעל הפתיל ההלים בנוקר המחזיק אבן חלמיש. הנוקר נמתח לאחור בקפיץ. כאשר הקפיץ משוחרר מתרחשות שתי פעולות בו-זמנית: הנוקר נע במהירות קדימה לכיוון משטח ההקשה ומכסה כף-ההתחל מחליק ממקומו וחושף את המטען המשני. תנועת הנוקר ממשיכה מטה עד שאבן החלמיש מקישה בחוזקה במשטח הקשה עשוי מתכת. בזמן ההקשה עפים ניצוצות כלפי מטה אל תוך כף-ההתחל ומציתים את המטען המשני שבו. מנגנון זה היה יותר פשוט, אמין לאורך זמן וזול משמעותית מהמנגנון הקודם.

מנעל חלמיש (Flintlock)


מנגנון ההלימה היווה פריצת דרך בפני עצמה. במשך השנים הבאות עבדו מפתחי נשק על שיפור המנגנון עד שבסוף נוצר מנעל החלמיש (flintlock) בתחילת המאה ה-17.

סביב שנת 1612 לערך הומצא מנעל החלמיש. המנגנון הומצא בצרפת, בבית מלאכה לייצור רובים. הייחוד במנגנון זה לעומת מנגנון ההלימה הוא שמשטח ההקשה ובית הרשף היו עשויים כיחידה אחת במקשה אחת ולא כשני חלקים שונים. עובדה זו סייעה גם בהגברת האמינות של פעולת הנקירה, גם בהקטנת מימדי מנגנון ההצתה וגם בהוזלת מחיר ייצורו. הייתה זו נקודת מפנה בתעשיית הנשק. כעת כל אחד יכול היה לרכוש ולתפעל רובה עם מנגנון פשוט, זול ויחסית אמין. מנקודה זו והלאה היה קל יותר לפתח כלי נשק חם. סוגים שונים של רובים ואקדחים צצו ברחבי אירופה. מעתה והלאה הצבאות באירופה ירכשו כלי נשק בכמויות הולכות וגדלות, ובשדות-הקרב ישלטו התותחים, הרובים והאקדחים.

למרות שיפור מנגנון ההצתה, עדיין לא היה הרובה אמין דיו. רטיבות, בוץ, פיח וסתם שחיקה של החלקים גרמו לא פעם למעצור ברובה והוציאו אותו מכלל פעולה. גם כשהרובה פעל היטב נדרש זמן רב מידי כדי להפעילו. זמן בו עלול האויב התוקף להגיע פיזית אל החייל היורה ולחסלו בנשק קר. כדי לספק ליורה הגנה במקרה של מעצור בנשק ואו במקרה שהוא מותקף מטווח קצר נוסף כידון מתחת לקנה הרובה.

רובה המוסקט, "בסי החומה"


רובה המוּסְקָט (mosquet או musket) הנו רובה בעל מנעל פתיל או מנעל חלמיש. לרובה המוסקט הארוך קנה דק וארוך שנועד להשגת ירי מדויק יותר. מקור השם מוסקט אינו ידוע ויש המייחסים אותו למילה הצרפתית עבור נץ-מצוי או למילה האיטלקית עבור זבובון. המוסקט היה כבד מידי לאחיזה ביד בלבד, לכן חובר לו מעמד מתקפל בצורת מזלג שהוצב אנכית בעת הצורך. רובה זה היה נפוץ במאות ה-16 וה-17. נושא המוסקט זכה לכינוי מוסקטר (musqueteer). יחידות של מוסקטרים רובאיים נעו ברחבי אירופה והשתתפו בקרבות שונים. עד לקראת סוף המאה ה-18 חדלו קבוצות אלו להתקיים. על ימי הזוהר של המוסקטרים נכתב ברומן הצרפתי, "שלושת המוסקטרים", של אלכסנדר דומא.

בסי החומה
מראה כללי | תרשים

רובה המוסקט - "בסי החומה"


"בסי החומה" (Brown Bess) הוא כינוי שניתן לכלל רובי המוסקט הארוך והקצר מתקופת מלחמת העצמאות של האמריקאים בבריטים. סוג רובים אלו היו בשימוש על-ידי שני הצדדים.

מקור הכינוי אינו ידוע באופן מוחלט אך ישנן מספר הנחות מקובלות. השערות לגבי מקור הצבע החום הם או על שם הקת העשויה מעץ אגוז חום (בניגוד לצבע שחור שהיה מקובל אז), או על שם צבע הנוזל החום שהיה בשימוש לשימון הקנה כדי למנוע חלודה. השערה נוספת מקשרת את "בסי החומה" לווריאציה על "בסי השחורה" - כינוי סוסו של שודד דרכים מפורסם מאותה תקופה.

למקור השם בסי יש גם מספר השערות כמו כינוי מקוצר לשמה של מלכת אנגליה, אליזבת ה-I, למרות שהיא כבר הייתה מתה יותר ממאה שנה. מקור נוסף לשם יכול להיות עיוות למילה הלועזית buss שמשמעותה בהולנדית היא קנה (של רובה) או למילה הלועזית bücshe שמשמעותה בגרמנית היא קופסה ושימשה לתאר גם את הרובים הראשונים באותה תקופה.

בפועל, הכינוי "בסי החומה" אינו מופיע כלל במסמכי אותה תקופה. הסברה המקובלת כיום היא שבאותה תקופה הכינוי הזה לא רווח בקרב כלל החיילים. רק לאחר שרובי המוסקט הללו הוצאו מהשירות החל לדבוק בהם הכינוי הרומנטי "בסי החומה", שאולי החל רק מחייל בודד אחד, והופיע בקטעי שירה וספרות שונים. בשלב יותר מאוחר אספני הנשק מהמאה העשרים הדביקו כינוי זה לכלל רובי המוסקט מאותה תקופה.

פס ייצור לרובים


בשנת 1798 פנה אלי וויטני (Eli Whitney), ממציא אמריקאי, אל ממשלת ארה"ב בהצעה לספק לה 15 אלף רובי מוסקט בתוך כשנתיים. וויטני המציא קודם לכן את מכונת ניפוי הכותנה ששינתה לגמרי את שוק גידול ומכירת הכותנה בארה"ב ובעולם. עם ניסיונו בתחום המכונות ניגש להמציא מכונות ייצור שיעזרו לייעל את תהליך יצור הרובים. עד כה יוצרו חלקי הרובה בעבודת יד, כשכל חלק שיוצר ברובה אחד היה שונה מהחלק המקביל ברובה אחר. כלומר לא ניתן היה להחליף חלקי רובה אחד בחלקי רובה אחר. הייתה נדרשת עבודת אומן כדי להתאים את חלקי הרובה זה לזה בכל פעם מחדש. וויטני שאף להקים מפעל מכונות בו ניתן יהיה לייצר חלקים זהים אחד לשני כך שמלאכת הרכבת הרובה תהא זהה בכל פעם. הפעלת המכונות עצמן תוכננה להיות פשוטה כך שגם עובד פשוט, צעיר וללא הכשרה מיוחדת בכלי-נשק יוכל להפעילן.

הקמת פס הייצור ארכה זמן, ורק לאחר עשר שנים סיפק וויטני את ההזמנה במלואה. אך משהשלים את פס הייצור יכול היה לספק הזמנות של כמויות דומות במשך זמן קצר של שנתיים בלבד.

חשיבות רבה ישנה לייצור רכיבים זהים, שכן הדבר מאפשר הקמת מלאי זמין של חלקי חילוף לרובי אותה תקופה שסבלו מקצב בלאי מהיר.

רובה חרוק (rifle)


עוד מתקופת ירי החיצים היה ידוע שחץ שזנבו הסתובב באוויר בזמן מעופו נע יציב יותר ומהר יותר מחץ שנורה כשהוא אינו מסתחרר סביב עצמו. יציבות המעוף של החץ ומהירותו באו לידי ביטוי בפועל בדיוק גבוה יותר ובטווח ירי גדול יותר. הרובים הראשונים כללו קנה עם משטח פנים פנימי חלק. חלקות הקנה יחד עם כדור או קליע שאינו מותאם בגודל לקנה גרמו לחוסר דיוק וליכולת ירי יעיל למרחקים קצרים יחסית בלבד. באמצע המאה ה-15 לערך פותח בגרמניה קנה שבשטח פניו הפנימי חורק חריץ לולייני. הקליע שהותאם בגודלו לקוטר הקנה נדחף בכוח מטה בתוכו. בזמן הירי הכדור נדחף במעלה הקנה וקיבל תנועה סיבובית בהתאם לחריץ שחורק בו. תנועה סיבובית זו של הקליע בעוזבו את הקנה הקנתה לו יותר דיוק ויותר טווח מרחק. רובים מיוחדים אלו עם קנה חַרוּק נקראו בלעז rifle (חריקה).

לצד יתרונותיו, היו לרובה החרוק גם חסרונות. כדי לייצר חירוק מדויק בתוך קנה הרובה נדרשה עבודה מיוחדת. לכן מחירו של רובה חרוק היה גבוה לעומת מקבילו עם הקנה החלק. בנוסף, שיירי אבק-השריפה והפיח סתמו את החירוק הלולייני שבקנה. היה הכרח לנקות את הרובה כמעט אחרי כל ירי לפני שניתן יהיה לדחוף פנימה את הקליע שהותאם לקוטר של הקנה כשהוא נקי. פעולת הניקוי אחרי כל ירי הפחיתה משמעותית את קצב האש.

לכן, שימשו הרובים החרוקים בתחילת דרכם למטרות צייד בלבד. מאוחר יותר כשהוזל מחירם וכשהוכרה יעילותם להרג מדויק ממרחק רב הם נוספו לרשימת כלי-הירי הצבאיים ושימשו בעיקר את יחידות הצלפים. די אם נוסיף שטווח ההריגה של רובה עם קנה חלק היה רק 40-50 מטר, בעוד שטווח ההריגה של רובה עם קנה חרוק הגיע בקלות ל- 250-300 מטר.

הבריטים ניסו רובים מסוג rifle כשחימשו מספר יחידות צבאיות בנשק זה במהלך מלחמותיהם עם הצרפתים שהיו תחת פיקודו של נפוליאון. אך דווקא במלחמת העצמאות האמריקאית השתמשו הבריטים ברובי מנעל חלמיש עם קנה חלק (בסי החומה). האמריקאים לעומת זאת, שכבר ייצרו כלי-ירי בעצמם, נלחמו עם רובי מנעל חלמיש שקניהם חרוקים. נשק זה התאים לאמריקאים שלעתים נאלצו להפעיל לוחמת גרילה וצליפה מרחוק.

סיכום


רובה המוסקט מהווה אבן-דרך חשובה בהתפתחות הרובה. רובה המוסקט הוא תוצאה של התפתחות טכנולוגית מרשימה שהחלה בסוף המאה ה-14, עם המצאת תותח-היד הראשון. רובה המוסקט היה אמין יותר מכל קודמיו, קל יותר לתפעול וזול יותר לייצור. לא ניתן היה עוד להתעלם מהמצאת הרובה ומחשיבותה בשדה-הקרב. עידן החרבות והכידונים החל מפנה את מקומו לעידן הרובים. על שדות-הקטל ירד מסך של ערפל קרב הנוצר מעשן אבק-השריפה השחור הנפלט מכלי-הירייה.

מומלץ להמשיך ולקרוא גם על המצאת הרובה המִטָעֵן, שהנו הרובה המודרני של המאה העשרים.



לשנים: 1990-2000

■...■...■...■...■ | שלום | ■...■...■...■...■



[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]