אווירון מדחף

כלי-טיס במלחה"ע הראשונה

לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בסוף חודש יוני 1914, היה תחום התעופה עדיין בחיתוליו. רק קצת יותר מעשור עבר מאז שהאחים רייט ביצעו את הטיסה הממונעת המוצלחת הראשונה. בתקופה קצרה זו עסקו יזמים וממציאים שונים במדינות רבות במלאכת התכנון, הבנייה ובעיקר במלאכת הבחינה של כלי-טיס שונים ומשונים מתוצרתם. אך ההתקדמות האמיתית בפיתוח האווירון חלה רק במהלך שנות המלחמה הגדולה. ימי המלחמה חוללו באווירון התקדמות חסרת תקדים ביחס לכל המצאה אחרת בפרק-זמן כה קצר. בפרק זה נסקור את ההתפתחויות המשמעותיות שחלו בהמצאת האווירון במהלך מלחמת העולם הראשונה ובשימוש שנעשה בו.

אווירוני תצפית

שימוש צבאי ראשון באווירון, שהיה עוד לפני פרוץ מלחה"ע הראשונה, שמור לאיטלקים. במלחמתם בטורקים על אדמת לוב זרקו טייסים איטלקיים רימונים שנשאו עימם ובכך ביצעו את ההתקפה הצבאית הראשונה עם אווירונים (תוצרת גרמניה) עוד בשנת 1911. יחד עם זאת, לפני פרוץ המלחמה הגדולה לא ניתנה חשיבות רבה לכלי-הטיס החדש. היו מי שהתייחסו להמצאה החדשה, השברירית והבלתי אמינה ככלי ספורט בלבד ולא ייחסו לה תפקיד משמעותי בשדה-הקרב. הכדורים הפורחים וספינות-האוויר סיפקו ממרומים תצפית נאה על עמדות האויב בשטח שמעבר לקו הגבול והיוו השלמה נאה לידיעות שסיפקו פרשי הריגול על הסוסים הוותיקים. בעזרת כל האמצעים הללו קיבלו מובילי המערכה הצבאית תמונה שלדעתם הייתה מספקת על היערכות צבא האויב שמעבר לגבול.

האווירונים החדשים שהופיעו בעשור שקדם לפרוץ המלחמה דרשו צוות מיומן שעבר הכשרה מיוחדת כדי להטיסם, הם יכלו לשהות באוויר רק למשך פרק זמן קצר יחסית, לנוע לטווח מוגבל ובעיקר סבלו מתקלות רבות שגרמו לאיבוד רבים מהם עוד לפני שבכלל ביצעו את המשימה שהוטלה עליהם. כך שניתן בהחלט להבין מדוע לא נתפס כלי חדש זה ככלי שימושי שניתן לסמוך על הפעלתו המוצלחת בשדה-הקרב.

עם פרוץ המלחמה הגדולה המשימה הפשוטה שניתן היה להטיל על האווירון היא משימת תצפית ואיסוף מידע על מיקום כוחות האויב ותנועותיו. עד מהרה התגלתה התועלת שבהפעלת אווירונים למשימה חשובה זו. בעוד ספינות האוויר מתקדמות באיטיות ונמצאות בגובה נמוך יחסית מעל פני הקרקע יכול היה האווירון לעלות לגובה רב, לתמרן את עצמו מעבר להרים, כך לקבל תמונה רחבה יותר של שדה הקרב ולסרוק אזורים שונים ונרחבים תוך זמן קצר יחסית.

משימות התצפית כללו טייס אחד או צוות של טייס וצלם. יתרונן של התמונות המצולמות הוא בכך שניתן היה לפענח אותן על הקרקע תוך שימת-לב לפרטים קטנים שקל היה לפספס במבט חטוף תוך כדי הטיסה. בנוסף למשימת הריגול היה לאווירונים שימוש נוסף והוא בהכוונת הירי של כוחות התותחנים והמרגמות – הללו המצאות חדשות גם הן.

עוד מימי האווירונים הראשונים היה מועדף על-ידי בוני האווירונים למקם את המנוע ואת המדחף בחלק האחורי של האווירון. המדחף נמצא למעשה מאחורי הכנפיים ודוחף את האווירון כולו קדימה בעזרת ערבול והאצת האוויר העובר דרכו. סוג זה של אווירון נקרא לכן אווירון "דוחף". המיקום האחורי של המדחף משאיר את קדמת האווירון פנויה ומאפשרת לטייס שדה-ראייה רחב של המתרחש בדרכו. קיומו של שדה ראייה רחב נתפס כהכרחי עבור האווירונים שנבנו לשם הצלחת ההמראה והטיסה. למעשה, האווירון הראשון של האחים רייט הוא מסוג "דוחף" וכך המשיכו להיבנות גם הרבה אווירונים בשנים שלאחר-מכן ע"י יצרנים שונים אחרים.

עם פרוץ המלחמה והצורך באווירונים לתצפית קיבלה העדפה לאווירון "דוחף" משנה תקיפות, שכן כך שדה הראייה של הטייס נותר ללא מפריע ומתאפשרת לו תצפית נאה. אכן האווירונים הראשונים שהוכנסו לשירות צבאי בתחילת המלחמה היו במספר לא מבוטל אווירונים מסוג זה.

אך לאווירון "דוחף" נודע חיסרון בולט אחד. לפני שהאוויר מגיע למדחף הוא מופרע על-ידי גוף האווירון. מערבולות אוויר נוצרות לפני המדחף והללו גורמות לעלייה בכוח הגרר של האווירון ולירידה בנצילות האנרגיה של המנוע. העלייה בכוח הגרר ואיבוד האנרגיה מתבטאים בהתקדמות איטית יותר של האווירון. ההתקדמות האיטית לא הפריע כל-כך בשבועות ובחודשים הראשונים של המלחמה. נהפוך הוא, מהירות טיסה איטית יותר אפשרה לתצפת ולצלם את הנעשה על הקרקע בנוחות.

דוגמאות טיפוסיות לאווירוני תצפית מסוג "דוחף" ניתן למצוא בשלושת הצבאות בשנה הראשונה של הלחימה. לאנגליה היה את האווירון DeHaviland DH-1, לצרפת את האווירון Farman MF11 Shorthorn ולגרמניה את האווירון AGO C.II.

אווירון מסוג דוחף – Farman MF11 Shorthorn

אך עם הופעתם של אווירוני התקיפה ושל אש תקיפה מן הקרקע כנגד האווירונים הפכה התנועה האיטית של אווירוני הריגול לחיסרון גדול שלהם. בהדרגה נערך מעבר מטיפוס "דוחף" לטיפוס "גורר". אווירון מטיפוס "מושך" הינו אווירון בו המנוע והמדחף נמצאים בקדמת האווירון. מכיוון שהמדחף נמצא בקדמת האווירון ניתן לראותו כמושך את כל שאר גוף האווירון אחריו, ומכאן שמו – "גורר". אמנם המדחף מסתיר ומפריע לשדה הראיה שלפני הטייס, אך בעיית מערבולות האוויר נפתרה. האוויר המגיע למדחף שבקדמת האווירון הוא אוויר שאינו סבל מהפרעת מעבר גוף האווירון דרכו ולכן הוא חסר מערבולות. במקרה של אווירון מסוג "גורר" אין תוספת של כוח גרר ולכן אין ירידה בנצילות המנוע. עבור אותו המנוע ואותם המאפיינים של האווירון (כמו משקל, גודל וצורת כנפיים וכו') ישיג אווירון מסוג "גורר" מהירות גדולה יותר מזו של אווירון מסוג "דוחף".

דוגמאות טיפוסיות לאווירונים מסוג "גורר" הן ה- Avro 504 Trainer האנגלי ששימש כאווירון אימונים ושני אווירוני תצפית שהיו דומים בתצורתם, ה- BE-2c האנגלי וה- Aviatik B.I הגרמני.

אווירון מסוג גורר – BE-2c

להלן טבלה המרכזת את דגמי אווירוני התצפית הנפוצים ממלחמת העולם הראשונה ומאפייניהם:

שם דגם מדינה	כוח מנוע (כ"ס)	מיקום המנוע	סוג המנוע	מהירות מרבית (קמ"ש)	טווח טיסה (ק"מ)
Avro 504 Trainer אנגליה	110	גורר	סיבובי	145	400
DeHaviland DH-1 אנגליה	70	דוחף	ישר	130	320
Farman MF11 Shorthorn צרפת	100	דוחף	ישר	100	375
AGO C.II גרמניה	220	דוחף	ישר	128	580
BE-2c אנגליה	90	גורר	ישר	115	340
Aviatik B.I גרמניה	100	גורר	ישר	100	400
Rumpler B.I גרמניה	100	גורר	ישר	145	???

אווירוני תצפית נבחרים מתחילת מלחמת-העולם הראשונה

אווירוני תקיפה

זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה התגלתה החשיבות של עבודת התצפית של האווירון. ההכרה שאווירון של האויב יכול להשיג מידע חשוב ומכריע על מערך הכוחות הולידה את הצורך לנסות להפיל אותו לקרקע ולהשמידו לפני שישלים את משימת התצפית והריגול שלו. יחד עם זאת, עם התרבות השימוש באווירונים בשדה-הקרב נוצרו יותר ויותר מצבים בהם שהו באותו מרחב אווירי אווירונים של שני צבאות אויבים. בהתחלה, נופפו הטייסים האויבים זה לזה לשלום בחיוך רחב. אחר-כך הם החלו לשאת עימם אקדחים ורובים וניסו, ללא הצלחה, לפגוע אחד בשני. אמצעים שונים ומשונים נוסו כדי להפיל את אווירון האויב, כמו להשליך חפצים, לטרפד את מעופו עם זריקת חבל וכו'.

כל המאמצים הראשוניים הללו לא ניפקו הצלחה גדולה. כדי להפיל את אווירוני האויב נדרש להתאים את האווירון באופן מיוחד לתפקיד החדש הזה, כך נולד אווירון מסוג חדש – אווירון התקיפה. על אווירון תצפית רגיל הותקנה מכונת-ירייה ועם זו ניתן היה לירות ברצף על אווירון האויב ולקוות שלפחות מספר קליעים יפגעו בטייס, במיכל הדלק ואו במנוע ויגרמו להפלתו.

החלוצים באווירוני התקיפה היו הצרפתים. מכונות-ירייה הועלו על אווירוניהם אך השימוש בהם הציב תחילה בעיה. הבעיה הייתה בכיוון הירי. הטייס מפנה תמיד את מבטו קדימה ורודף אחרי אווירון האויב שנמצא לפניו. לכן טבעי כמובן להציב את מכונת-הירייה כך שתפנה בכיוון כללי קדימה. כדי להשיג את אווירון האויב ולהתקרב אליו על מנת שניתן יהיה לפגוע בו קליעים נדרש שאווירון התקיפה יהיה מהיר ככל הניתן. לשם השגת מהירות מרבית מהמנוע נדרש להציב אותו ואת המדחף בקדמת אווירון התקיפה, משמע אווירון מסוג "גורר". אך המדחף שנמצא בחלקו הקדמי של האווירון אינו מאפשר ירי, שכן המדחף יחורר מהירי וייהרס. לכן, בהתחלה נאלצו הטייסים להתקרב אל אווירון התצפית, לנוע במקביל אליו ורק אז לירות בו מהצד. לא נוח ולא מעשי.

היה זה רולאנד גרוס (Roland Garros) הצרפתי שהתקין על אווירון התצפית שלו מכונת-ירייה שהקנה שלה הופנה קדימה. כדי לפתור את בעיית הרס להבי המדחף מהירי ציפה גרוס את קצות הלהבים במתכת שהדפה והסיטה את הקליעים שפגעו בה. פתרון זה היה פשוט מאוד, לא מתוחכם ורק צמצם למעשה את הרס להבי המדחף, אך לא פתר את הבעיה לגמרי. למרות זאת, היה זה מספיק בתור שלב ראשון והיתרון של ירי קדמי הוכח בעליל כאשר גרוס החל להפיל אווירוני תצפית אויב גרמניים בעזרת אש תת-המקלע הקדמי שלו.

הפיתרון של גרוס היה לוקה בחוסר. אמנם הפגיעה במדחף צומצמה, אך היא לא נמנעה לחלוטין והמדחף בסופו של דבר כן היה נהרס. בנוסף, כדורים שהוסטו הצידה אבדו למעשה ולכן קצב הירי היעיל ממכונת הירייה היה מעט נמוך יותר מיכולתו האמיתית. פתרון אמיתי לבעיית הירי דרך המדחף הגיע תוך זמן קצר, אך מהצד השני של המתרס. האווירון של גרוס נאלץ לנחות מעבר לקווי האויב ונתפס על-ידי הגרמנים. הללו העבירו את האווירון עם מכונת-הירייה ולהבי המדחף המצופים למפעל הולנדי סמוך לייצור אווירונים. במפעל דרשו הגרמנים מאנתוני פוקר (Anthony Fokker) שימציא להם מערכת ירי דומה לזו של הצרפתים. פוקר, אחרי שבחן את הממצאים, הבין שהפתרון של גרוס רק צמצם את כמות הפגיעה בלהבי המדחף, אך לא מנע אותה לגמרי. בסופו של דבר המדחף ייהרס. פוקר הבין שכדי לפתור את הבעיה יש לתזמן את הירי ממכונת-הירייה יחד עם תנועת הסיבוב של המדחף, כך הכדורים הנפלטים מהקנה יעברו בין להבי המדחף המסתובבים. בזכות הירי המתוזמן צפוי המדחף להיוותר ללא פגע ואף כדור לא אמור להיות מוסט מנתיבו וללכת לאיבוד.

גרסתו של פוקר אשר שכללה את תת-המקלע המתוזמן עם המדחף נקראה פוקר אי-אחד או פוקר איינדקר (Fokker E-I, האות E עומדת עבור המילה הגרמנית Einedekker – איינדקר משמעו חד-כנף בגרמנית). גרסה זו עלתה לאוויר במספרים גדולים החל מיולי-אוגוסט 1915. העליונות של הפוקר האיינדקר על פני אווירוני התקיפה של צרפת ואנגליה הורגשה היטב בשדה-הקרב האווירי. האווירונים היריבים לו החלו ליפול מהשמיים כמו זבובים. חניכי הטייס שהוכשרו במדינות הברית לא שרדו לפעמים אפילו את יום הקרבות הראשון שלהם. תקופה קשה ואיומה מאוד החלה עבור צרפת ואנגליה. תקופה שזכתה לכינוי "פורענות הפוקר".

פוקר איינדקר – Fokker E-I

ימי "פורענות הפוקר" נמשכו עד לתחילת 1916. אז עלה לאוויר הניופורט 11 ((Nieuport 11 הצרפתי שהיה מצויד במכונת-ירייה מוגבהת שירתה מעל ללהבי המדחף. היה זה פתרון זמני טוב מספיק של מדינות בנות הברית. הניופורט 11 היה קטן מימדים, מהיר לתקופתו וקל לתמרון לעומת הפוקר הגרמני. אווירון זה שימש גם את הצבא הצרפתי וגם את הצבא האנגלי. כך נמצא פתרון זמני מספיק טוב לצמצום היתרון של הגרמנים.¬ חודש לאחר-מכן פיתחו האנגלים מצידם את דה-האבילנד 2 (DeHaviland DH-2). שני אווירוני תקיפה אלו צמצמו במידה ניכרת את יתרונם של הגרמנים, על אף שאלו כבר יצאו בדגם שלישי ומשופר של הפוקר (Fokker E-III).

הניופורט 17 (Nieuport 17) הצרפתי יכול לשמש כדוגמה מייצגת לשיפור ושדרוג האווירון בתקופת המלחמה. הוא נכנס לשירות רק כחודשיים לאחר הניופורט 11 והחליפו במנוע חזק יותר. מנוע חזק יותר אפשר לאווירון התקיפה לנוע מהר יותר, לטפס למעלה לגובה רב מהר יותר וכך לפעול בזריזות כדי להגן על עצמו מאש האויב ולעבור מעמדת נרדף לעמדת רודף. חסרון בולט אחד היה לניופורט הצרפתי, הכנף התחתונה הצרה שלו. בגלל מבנהו עם הכנף התחתונה הצרה הייתה לו בעיה לצלול מטה במהירות רבה. צלילה במהירות חדה מידי והניופורט 17 עלול היה להתפרק מעוצמת התנגדות האוויר.

באוקטובר 1916 הופיע בשמיים אווירון תקיפה אנגלי חדש הסופוויף פאפ (Sopwith Pup). אווירון תקיפה זה כבר גבר על הפוקר הגרמני. בזכות משקלו הקל וכנפיו הרחבות הוא יכול היה לנסוק מעלה במהירות גדולה יחסית למתחריו בצד הגרמני (כולל הפוקר) ולתמרן היטב גם בגובה רב.

כדי להשיג נצילות מנוע גבוהה יותר רוב אווירוני התקיפה עד כה (אך לא כולם) היו מסוג "גורר". מאפיין נוסף שנתן את היכולת להשיג מהירות גבוהה יותר מהמנוע הוא סוג המנוע: "סיבובי" ("Rotary") או "ישר" ("Inline"). במנוע מסוג "סיבובי" גלילי הבוכנות מסודרים במעגל סביב בית גל הארכובה. הגלילים נעים יחד סביב בית גל הארכובה כאשר המדחף מחובר אליהם ולכן מסתובב יחד איתם. גל הארכובה נשאר נייח במקומו. למנוע "סיבובי" שני יתרונות. יתרון אחד הוא שמכיוון שהמדחף מחובר לגלילים (הנעים) ולא לגל הארכובה (הנייח) אז אין צורך בגלגל תנופה שימיר את התנועה הקווית של הבוכנות לתנועה מעגלית. ביטול הצורך בגלגל התנופה משמעו מנוע קל יותר. יתרון שני הוא שמכיוון שהגלילים נמצאים כל הזמן בתנועה, גם כשהאווירון נייח על הקרקע, אז החום הרב שהם מייצרים מתנדף בקלות באוויר תוך כדי פעולתם הסיבובית. כלומר, אין צורך ליישם מערכת קירור נוזלית מיוחדת סביבם ולכן, שוב, מתקבל מנוע קל יותר וגם פשוט יותר.

מנוע מסוג "סיבובי"

במנוע מסוג "ישר" הבוכנות קבועות במקומן ובעזרת גלגל תנופה מתורגמת התנועה הקווית של הבוכנות בתוכן לתנועה מעגלית. המדחף מחובר לציר של גלגל התנופה. במנוע "ישר" יש צורך גם בגלגל תנופה וגם במערכת קירור נוזלית כלשהי כדי לקרר את הגלילים שמתחממים לחום רב.

מנוע מסוג "ישר"

בזכות שני היתרונות של מנוע מסוג "סיבובי", שהקנו לו תוספת מהירות, היו רוב אווירוני התקיפה עד כה בעלי מנוע מסוג זה. אך למנוע "סיבובי" קיים גם חיסרון על פני מנוע "ישר". במנוע סיבובי כל המבנה הכבד של הגלילים והבוכנות נע יחד עם המדחף. התנועה הסיבובית המהירה של המסה הכבדה הזו גורמת לאי-יציבות של האווירון. את אי-היציבות הזו ניתן אמנם לנצל כדי לבצע תמרונים מהירים ופניות חדות של האווירון, אך לשם כך נדרשים גם כישורי טיסה טובים של טייס מאומן ומנוסה.

בנוסף, כעת עם השגת כוח מנוע הולך וגובר ומהירויות סיבוב הולכות וגדולות המשך השימוש במנוע "סיבובי" הפך למסוכן ביותר עד בלתי אפשרי. התנועה הסיבובית של המסה הכבדה של הגלילים והבוכנות גורמת לאי-יציבות האווירון בגלל הכוח הצנטריפוגלי שהיא יוצרת. ככל שהמנוע מסתובב מהר יותר כך הכוח הצנטריפוגלי הנוצר במנוע ומופעל על האווירון יהיה גדול יותר.

בנקודת זמן זו של סוף שנת 1916 ותחילת שנת 1917, עם פיתוח מנועים חזקים יותר, הגיע המנוע "הסיבובי" לקצה גבול יכולת השימוש בו. בהדרגה החלו יצרני האווירונים לעבור ולהשתמש רק במנוע "ישר" באווירוניהם.

נחזור למרוץ הפיתוח האווירי של ימי המלחמה הגדולה. יתרונם של ה- Nieuport 17 וה- Sopwith Pup לא ארך זמן רב. הגרמנים לא אחרו ובסוף אותה שנה, שנת 1916, הם השיקו את הדגם השלישי והמוצלח של אווירון האלבטרוס (Albatros D-III) מתוצרתם. דגם זה היה בעל מנוע מסוג "ישר" והדביק את המהירויות שאליהן הגיעו אווירוני אויביו ואף עבר אותם ביכולת התמרון שלו. הכף שוב הוטתה לטובת הגרמנים. האלבטרוס תוכנן תחילה כהעתק של הניופורט הצרפתי שהרשים את הגרמנים במהירות נסיקתו. אך האלבטרוס התעלה על המקור. בנוסף למנוע "הישר" היה ייחודו של האלבטרוס בציפוי גוף המטוס בעץ לביד. עץ לביד מורכב משכבות עץ דקות הדבוקות אחת לשנייה. ציפוי מיוחד זה הקנה לאלבטרוס נוקשות ויציבות. הקימורים של העץ הלביד הקנו לאלבטרוס מבנה גוף אווירודינמי. חיסרון משמעותי אחד שלו היה בהגיעו לקרקע לנחיתה. מערכת בלמים לא הייתה לו וגם לא מערכת היגוי. מרגע שגלגליו נגעו בקרקע היה נתון האווירון לחסדי המסלול שלפניו. עם נגיעת הגלגלים על מסלול הנחיתה הטייס רק קיווה שהעוזרים על הקרקע יצליחו לתפוס את האווירון, להאט את נסיעתו ולהביאו לעצירה בבטחה. אך באוויר היה האלבטרוס קל לתמרון בידיו של הטייס ויכול היה לנסוק וגם לצלול במהירות רבה.

מלבד תכונות התמרון והמהירות של האווירון ישנה חשיבות רבה כמובן גם לכושרו של הטייס. יש לזכור שתא הטייס באווירונים הללו היה פתוח והטייס סבל ממכות הרוח המנשבת ובעיקר מהקור העז. בתנאים קשים אלו נאלץ הטייס לתפקד, לקבל החלטות נכונות ולפעול במהירות – משימה לא קלה. טייס מיומן יכול היה להצליח בקרב בתמרונים מתוחכמים ובעזרת תורת לחימה מסודרת גם כנגד אווירוני תקיפה טובים יותר משלו. אך כאשר טייס מוכשר נמצא באווירון תקיפה משוכלל לתקופתו יתרונם של השניים מורגש היטב. המלחמה הצמיחה במהלכה מספר טייסים מוכשרים שזכו לתהילה רבה בקרב עמם. כל טייס שלזכותו נרשמו חמש הפלות מתועדות הוגדר כאייס (ACE) – הגדרה של אלוף הפלות. גדול אלופי ההפלות של המלחמה היה מנפרד פון ריכטהופן (Manfred von Richthofen) הגרמני. הלה הטיס ברוב הפעמים אווירון תקיפה מסוג אלבטרוס. את האלבטרוס שבשימושו הוא צבע בצבע אדום בהיר כדי שחבריו יזהו אותו וגם כדי להפיל מורא ואימה על אויביו. אכן הוא זכה להטיל פחד ולעורר כבוד אצל אויביו כאשר הפיל את אווירוניהם בקרבות אוויר רבים. לזכותו נרשמו 80 הפלות מוצלחות. אצל עמו הוא זכה לכינוי האצילי "הברון האדום" ואילו אצל אויביו לכינוי המפחיד "השד האדום".

כנגד הגרסה המוצלחת של האלבטרוס הגרמני הציגו האנגלים את האס.אי.5.איי (SE5a). אווירון זה כבר התעלה על האלבטרוס במהירותו. כך גם האווירון הצרפתי הספאד 13 (Spad 13). הספאד 13 היה אווירון מהיר ביותר ובעל הצלחה מסחררת. חסרונו היחיד היה שהוא לא היה יציב במהירויות נמוכות. למרות זאת, הוא היה אחד הדגמים אשר יוצר בכמויות גדולות מאוד במהלך המלחמה.

עוד שני דגמי אווירון תקיפה אנגליים מוצלחים עלו לאוויר בקיץ 1917, הבריסטול אף2בי (Bristol F2B) והסופוויף קאמל (Sopwith Camel). הסופוויף קאמל היה בעל יכולת תמרון גבוהה מאוד ומרשימה ביותר. אך הוא היה קשה ללמידה וטייסים צעירים רבים מצאו בו את מותם בתאונות טיסה שלא היו קשורות למלחמה. יחד עם זאת, הדגמים המוצלחים הללו שמו קץ לשליטה הבלתי מעורערת עד כה בשמיים שהייתה לאלבטרוס הגרמני. הסופוויף קאמל היה לאווירון התקיפה האנגלי המוצלח ביותר במלחמה.

ה- Sopwith Camel F1

אך הגרמנים הפכו את הקערה על פיה עם הופעתו, באוגוסט 1917, של אווירון תקיפה גרמני חדש שיצא ממפעלי פוקר. בגרמניה התרשמו מאוד מהאווירון התלת-כנפי האנגלי הסופוויף טרייפליין (Sopwith Triplane) ובמפעלי פוקר פיתחו העתק שנקרא פוקר די.אר1 (Fokker DR-I). הסימול DR הוא עבור המילה הגרמנית DReidekker – שמשמעה בגרמנית תלת-כנפי. אווירון תקיפה זה היה מוצלח, בעל יכולת נסיקה גבוהה, יכולת תמרון גבוהה ומרשים בהופעתו. בזכות מראהו המרשים והמיוחד הפך אווירון תקיפה זה במשך הימים לאחד הסמלים של המלחמה. אולי גם בזכות העובדה שהוא שימש את "הברון האדום" שהחליף את האלבטרוס בדגם חדיש זה. ה"ברון האדום" המשיך להטיל מורא יחד עם יחידתו האווירית, שזכתה לכינוי "הקרקס המעופף". למרות שאת רוב ההפלות שהשיג הוא ביצע עם האלבטרוס הפך האווירון התלת-כנפי האדום לסמלו.

פוקר דריידקר – Fokker DR-I

אך הפוקר די.אר1 סבל תחילה מבעיות ייצור שגרמו אף להתפרקותו באוויר. רק לאחר כמה שבועות יקרים של ניסיונות תיקון הצליחו במפעלי פוקר לייצר דגם מוצלח ותקין. בינתיים הסופוויף קאמל האנגלי והספאד 13 הטילו את המורא שלהם על הטייסים הגרמניים.

לקראת אמצע 1918 יצאה הגרסה המשופרת והטובה ביותר של אווירון התקיפה הגרמני התלת-כנפי. היה זה הפוקר די7 (Fokker D-VII). הוא לא היה מהיר במיוחד, יתרונו דווקא היה ביכולתו לטוס לאט ביציבות רבה וכך להפתיע את האויב שלא היה מוכן לכך. הוא גם היה קל לשליטה בגובה רב. הפוקר די7 היה אווירון התקיפה האחרון שהעביר את העליונות האווירית שוב לידי הגרמנים. הוא ללא ספק היה אחד מאווירוני התקיפה הטובים ביותר שנבנו במהלך המלחמה, אם לא הטוב שבהם. אך היה זה מאוחר מידי עבור הגרמנים. מעט מאווירונים אלו הספיקו להגיע לשדה-הקרב האווירי עד שכבר היה מאוחר מידי והמלחמה הוכרעה בניצחונם של מדינות הברית על גרמניה.

ב- 11 לנובמבר 1918 תמה המלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה. אין ספק שהמלחמה היוותה זרז בהתפתחות המצאת האווירון עבור המדינות שנטלו בה חלק. תכונות האווירודינמיקה נלמדו היטב, תורת הלחימה באוויר וההכרה בחשיבות השליטה בשדה הקרב האווירי כדי להגיע להכרעה צבאית מהירה.

כניסה לשירות	שם דגם מדינה	כוח מנוע (כ"ס) מיקום וסוג	מהירות מרבית (קמ"ש) קצב טיפוס (מטר/שנייה)	טווח טיסה (ק"מ) גובה מרבי (ק"מ)	מכונות ירייה
07/1915	Fokker E-I גרמניה	80 גורר סיבובי	130 3.33	200 3	שפאנדו 7.92 מ"מ
01/1916	Nieuport 11 צרפת	80 גורר סיבובי	156 3.6	330 4.6	הוצ'קיס/לואיס 7.7 מ"מ
01/1916	Fokker E-III גרמניה	100 גורר סיבובי	140 3.33	200 3.6	שפאנדו 7.92 מ"מ
02/1916	DeHaviland DH-2 אנגליה	100 דוחף סיבובי	150 2.77	400 4.2	לואיס 7.7 מ"מ
03/1916	Nieuport 17 צרפת	110 גורר סיבובי	177 4.16	300 5.3	ויקרס/לואיס 7.7 מ"מ
06/1916	FE 2-B אנגליה	160 דוחף ישר	147 2.1	440 3.3	זוג לואיס 7.7 מ"מ
10/1916	Sopwith Pup אנגליה	80 גורר סיבובי	180 3.6	540 5.6	זוג ויקרס 77. מ"מ
12/1916	Albatros D-III גרמניה	170 גורר ישר	175 4.5	480 5.5	זוג שפאנדו 7.92 מ"מ
01/1917	DeHaviland DH-4 אנגליה	250 גורר ישר	200 5.1	770 6.7	זוג מרלין 7.7 מ"מ וזוג לואיס 7.7 מ"מ
01/1917	Fokker D-V גרמניה	110 גורר סיבובי	170 4.17	240 3.9	KMG 7.92 מ"מ
02/1917	Sopwith TriPlane אנגליה	130 גורר סיבובי	190 5.1	500 6.25	ויקרס 7.7 מ"מ
02/1917	Spad VII צרפת	150 גורר ישר	192 5.0	360 5.3	ויקרס 77. מ"מ
03/1917	Bristol F2B אנגליה	275 גורר ישר	200 4.9	590 5.5	ויקרס ולואיס 7.7 מ"מ
03/1917	SE5a אנגליה	150 גורר ישר	220 4.65	480 5.1	ויקרס ולואיס 7.7 מ"מ
05/1917	Spad XIII צרפת	220 גורר ישר	220 6.6	275 6.6	זוג ויקרס 77. מ"מ
06/1917	Sopwith F-1 Camel אנגליה	130 גורר סיבובי	185 5.5	485 6	זוג ויקרס 7.7 מ"מ
09/1917	Fokker DR-I גרמניה	110 גורר סיבובי	185 5.7	300 6	זוג שפאנדו 7.92 מ"מ
02/1918	SVA-5 איטליה	220 גורר ישר	230 4.4	690 6	זוג ויקרס 77. מ"מ
05/1918	Fokker D-VII גרמניה	175/185 גורר ישר	190/200 3.9	250 6	זוג שפאנדו 7.92 מ"מ

אווירוני תקיפה נבחרים ממלחמת-העולם הראשונה

האווירון המהיר ביותר במלחמה זו היה ה- SVA-5 האיטלקי. במהירות שיא של 230 קמ"ש הוא יכול היה להתחמק מאויביו ושימש לרוב כאווירון תצפית וריגול.

אווירוני הפצצה

אווירוני התצפית אפשרו להשיג ידיעות בזמן-אמת לגבי מיקום האויב, כוחות הארטילריה שלו, מחנות האספקה, קווי האספקה, המפעלים שלו, ספינותיו ועוד. השגת כל-כך הרבה מידע בצורה מוחשית בתצלומים שחור על גבי לבן העלתה מייד אצל אנשי הצבא את הרצון לפגוע באותם מטרות.

כדי לפגוע ביעדים שהוזכרו לא די בירי קליעים של מכונת-הירייה, אלא נדרשת מלאכת השלכת פצצות גדולות בעלות כמות חומר-נפץ רבה ככל שניתן להעלות ולשאת באווירון. כדי לענות על דרישה זו נולד אווירון ההפצצה.

עוד לפני הופעתם של אווירוני ההפצצה היו בשימוש למטרה זו ספינות-האוויר. בגרמניה בניית ספינות-האוויר זכתה לעדנה בתקופה שלפני המלחמה. ברשותה היו מספר ספינות-אוויר גדולות, מרשימות ומעוררות יראה וכבוד. הן נועדו תחילה כמובן למשימות תצפית בלבד. אך לאחר שצרפת הפציצה ערים גרמניות הוטל על צי ספינות-האוויר הגרמני משימה ראשונה של הפצצת לונדון.

ספינות-אוויר מאיימות החלו להופיע בשמי לונדון החל מאמצע שנת 1915. רוב הפצצות שהושלכו מהן החמיצו את מטרותיהן גם בשל חוסר באמצעי דיוק וגם בשל משטר האפלה קפדני של האנגלים. אך די היה בפצצה מדויקת אחת כדי לגרום נזק כבד ברכוש, להטיל מורא רב על התושבים ולפגוע במוראל האוכלוסייה. גם פאריז הפכה ליעד להפצצות של ספינות-האוויר אך מכיוון שהנתיב אליה וממנה עבר מעל שטח אויב יבשתי רווי בכוחות אויב שעלולים לפגוע בהן, היא לא הייתה יעד מועדף.

עם התפתחות אווירוני התקיפה עלה בהדרגה האיום על ספינות-האוויר. עד לשנת 1916 זכו ספינות-האוויר מחסינות כנגד אווירוני התקיפה. ספינות-האוויר יכלו לעלות לגבהים אליהם האווירון לא יכול היה להגיע. בנוסף, הקליעים הרגילים שנורו ממכונת הירייה לא הצליחו לחדור את המעטה העבה שעטף את שלדת ספינת-האוויר וששמר על השקיות הפנימיות שלה הממולאות בגז הקל מן האוויר. אך במהלך שנת 1916 התפתחו קליעים נפיצים שחדרו את המעטה העבה וגם קליעים דליקים שהציתו את הגז הדליק שנפלט מהשקיות המחוררות. כשהן נדלקו כל ספינת-האוויר עלתה בכדור אש אחד גדול ונפלה לקרקע. בכך ניתן האות הראשון לסיום העידן המפואר של ספינות-האוויר בשדה-הקרב האווירי.

הפתרון (הזמני) שהגרמנים מצאו הוא לבנות ספינות-אוויר המסוגלות להגיע לגבהים גבוהים עוד יותר שאליהם האווירון לא יוכל להגיע. ההפצצות על-ידי ספינות-האוויר נמשכו. אך זה היה פתרון זמני כאמור, ובמהלך שנת 1917 החלו להיבנות אווירונים המסוגלים להגיע לאותם גבהים חדשים. לגרמניה לא נותרה ברירה אלא לפתח ולבנות אווירוני הפצצה בנוסף לספינות-האוויר.

איטליה היא המדינה היחידה הנוספת לגרמניה שהשתמשה בספינות-אוויר לשם הפצצה. אך בניגוד לגרמניה איטליה למין ההתחלה פיתחה גם אווירוני הפצצה. עוד באוגוסט 1915 יצאה המפציץ קאפרוני סי.איי1 (Caproni C.A1) מתחומה למשימת הפצצה ראשונה.

הבכורה בבניית אווירון מפציץ מרשים ראשון שמורה לרוסיה. בונה אווירונים רוסי בשם איגור סיקורסקי (Igor Sikorsky) כמעט והתרסק עם אווירונו בשנת 1911 בגלל כשל במנוע. תאונה טראומטית זו עוררה בו את הרצון לבנות אווירון רב-מנועים, כך שכשל במנוע אחד לא יהווה חריצת-דין לגביו. בשנת 1913 הוא בנה אווירון ניסיוני גדול מימדים בעל ארבעה מנועים (שניים בכל צד). אחרי שהתנסה עליו הוא בנה בסוף אותה שנה את האיליה מורומץ (Ilya Murometz). אווירון גדול מימדים זה נועד לשמש ככלי תחבורה ציבורי אווירי. הוא כלל גוף אווירון סגור היכול להכיל עד 16 נוסעים, תאורת חשמל המקבלת אנרגיה מדינמומטר המופעל מכוח הרוח, צינורות המנצלים את האוויר החם של המנועים לחימום פנים גוף האווירון ועוד.

אחרי התחלה מקרטעת, בשל חוסר ניסיון של הצוות המפעיל, יצא האיליה מורומץ לפעולת תצפית צבאית ראשונה בפברואר 1915 שאחריה החלו להתבצע גם משימות הפצצה. ההצלחה הייתה מסחררת ועוד אווירונים מסוג זה יוצרו ע"י הרוסים במהלך המלחמה עד לפרישתה של רוסיה מהלחימה בשנת 1917.

לאנגליה היה מפציץ קל יחסית ומהיר מאוד בשם די.אייג'.4 (DH4), אשר שימש אותה רבות לאורך המלחמה. בנוסף אליו נבנה מפציץ אנגלי נוסף ההאנדלי פייג' או/100 (Handley Page O/100) אשר יכול היה לשאת כמעט פי ארבעה יותר משקל פצצות. לקראת סוף המלחמה השיקה אנגליה גרסה נוספת שלו עם מנועים חזקים יותר ההאנדלי פייג' או/400 (Handley Page O/400) שטס מהר יותר עם משקל פצצות מעט גדול יותר.

במחצית השנייה של שנת 1917, לאחר שהבינה שעתיד התעופה הוא באווירון ולא בספינת-האוויר, השיקה גרמניה שני מפציצים שונים. הג'איינט (Giant) הגרמני היה אווירון אדיר מימדים לתקופתו ויכול היה לשאת בקרבו משקל מדהים של שני טון פצצות. המפציץ הגרמני השני הגות'ה ג'י וי (Gotha G V) היה הרבה יותר צנוע מימדים ומשקל פצצות.

בצרפת, שהייתה מחלוצות ענף הטיסה, בעידן שלפני המלחמה, לא פותחו מפציצים חשובים או יוצאי-דופן.

להלן טבלה בה מרוכזים המפציצים החשובים ביותר שפותחו במהלך מלחה"ע הראשונה ומאפייניהם:

כניסה לשירות	שם דגם מדינה	כוח מנוע (כ"ס)	מהירות מרבית (קמ"ש)	טווח טיסה (ק"מ) גובה מרבי (ק"מ)	משקל פצצות מרבי (ק"ג)
09/1914	Voisin III צרפת	1x130	105	200 3.5	90
02/1915	Ilya Murometz רוסיה	4x148	110	500 3.0	800
08/1915	Caproni CA.1 איטליה	3x100	120	550 4.0	450
04/1916	Sopwith 1.5 Strutter אנגליה	1x130	160	500 4.7	118
03/1917	DH 4 אנגליה	1x250	230	770 6.7	210
03/1917	Handley Page O/100 אנגליה	2x250	137	965 2.1	812
04/1917	Breguet 14 B.2 צרפת	1x300	175	900 6.0	300
07/1917	Giant גרמניה	4x260	135	800 4.3	2000
08/1917	Gotha G V גרמניה	1x260	140	840 4.6	500
04/1918	Handley Page O/400 אנגליה	2x360	157	1,120 2.6	900

אווירוני הפצצה נבחרים ממלחמת-העולם הראשונה

סיכום מלחה"ע הראשונה

לסיום נציין שבתקופת מלחמת העולם הראשונה התפתחה המצאת האווירון באופן דרמטי ומרשים בכל קנה מידה. ההתפתחות המהירה נבעה מההבנה בחשיבותו של כלי זה בשדה-הקרב. לולא היה האווירון כלי כה מכריע הרי שלא היו מושקעים בו משאבים כה גדולים בתקופת מלחמה בה נדרש צמצום, חיסכון וייעול. על חשיבותה של המצאה זו תעיד העובדה שאם בפרוץ המלחמה היו בכל אחת מהמדינות המשתתפות בה רק בין כמה עשרות עד כמה מאות בודדות של אווירונים הרי שבסופה היו בכל אחת מהמדינות אלפי אווירונים ובמהלך המלחמה יוצרו ונפלו עשרות אלפי אווירונים סך הכול.

נציין גם שתרומתם של האמריקאים להתפתחות המצאת האווירון בימי המלחמה הגדולה הייתה שולית ביותר. עם כניסתם למלחמה לא היו בידיהם כלל תוכניות לבנייה של אווירוני תקיפה, ובכל אופן לא תוכניות משמעותיות וראויות לציון כמו אלו שהיו במדינות אירופה. ארה"ב שאלה מצרפת ומאנגליה את דגמי האווירונים שלהם ובנתה העתקים שלהם עם מנועים מתוצרתה. אך אף אווירון תקיפה אמריקאי לא הגיע לקרבות שבחזית האירופאית. ארה"ב קנתה בסופו של דבר אווירונים מצרפת ומאנגליה ואלו היו בשימוש על-ידי טייסיה בחזית האירופאית. דגם אווירון מוצלח ושימושי יחיד של ארה"ב היה אווירון אימון של קרטיס. אווירון אימון זה שימש את אנגליה וצרפת, כמו גם את ארה"ב, באימון של טייסים חדשים.

לפרק הקודם | לפרק הבא


[ מבוא | חלוצי התעופה | האחים רייט | כיצד אווירון מדחף טס באוויר |
המצאת המאזנים | הפטנט של האחים רייט | השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה | כלי-טיס במלחמת העולם הראשונה |
תקופת הזהב של התעופה | האווירון במלחמת העולם השנייה | סיכום ]





[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]